ונתתה את הפרכת וגו׳. משמעות הכתוב שיהא מתחלה תולה הפרכת ואח״כ יביאו הארון לתוך קדה״ק שהוא מבית לפרכת. ופירוש והבדילה הפרכת וגו׳ שיהא ממילא מובדל. אבל בצווי ה׳ על הקמה (מ׳ ג׳) כתיב ושמת שם את ארון העדות. ואח״כ וסכות על הארון את הפרכת. אלא פי׳ ונתתה את הפרכת היינו לתלות את הפרכת ויהא משולשל למעלה ואינו נפרש עדיין עד שיביא את הארון. ואח״כ והבדילה הפרכת היינו שיהא משלשל ומבדיל. ולפנינו יבואר שע״כ הפי׳ הכי במקרא זה וכן עשה משה רבינו תחלה ויבא את הארון אל המשכן (שם כא) ואח״כ וישם את פרכת המסך. ומשמעות וישם היינו תיקנו על מתכונתו כמש״כ לעיל כ״ה י״ג בפי׳ וישם את הבדים על הארון והיינו ששלשל את הפרכת למטה:
והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. האי לכם מיותר ומה מקרא חסר אם כתב והבדילה הפרכת בין וגו׳ גם לשון ובין קודש הקדשים קשה. והכי מיבעי לקודש הקדשים. דבכ״מ דכתיב שתי פעמים בין משמעו שיש הבדל אמצעי בין שני הערכים המופסקים כמש״כ בס׳ בראשית א׳ ולעיל ח׳ י״ט וט׳ ד׳ ובכ״מ וכאן לפי הנראה לא היה הפרכת אלא מבדיל ומפסיק לבד. גם והבדילה מלרע ע״פ מסורה והיא זרה כמש״כ הראב״ע לא דבר ריק הוא. אלא למד משה רבינו מכ״ז חדשות. והנה במעשה כתיב תחלה וישם את הבדים על הארון ואח״כ ויבא את הארון אל המשכן. וכבר ביארנו שתקן את הבדים שיהיו כשני דדי אשה. ולכאורה מתחלה היה להביא את הארון ואח״כ להמשיך את הבדים לחוץ. וגם עיקר המשכת הבדים לחוץ שיהיו כשני דדי אשה לא נזכר בצווי כלל. ונהי שמן הכתובים לעיל מבואר שיהיו הבדים מונחים בשעת העמדת הארון בא״א משעת המשא מכ״מ אין שום רמז האיך יהיו בא״א ואולי להיפך שיהיו הבדים נמשכים לאחורי הארון כדי שיעמוד כה״ג בשעת עבודת יוה״כ בריוח שם. אלא מתחלה יש לדעת הא דאי׳ בויקרא רבה פ״א שמשה היה נכנס תמיד לפני ולפנים. ולכאורה ק׳ נהי שלא היה משה מוזהר מליכנס לשם כדתני׳ בת״כ פ׳ אחרי דבר אל אהרן אחיך אהרן בבל יבוא ואין משה בבל יבוא מכ״מ הרי כתיב ביום הקמת המשכן ולא יכול משה לבא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וא״כ היאך נכנס בקה״ק הרי היה שם הענן והשכינה תמיד בימי משה. אלא כך הענין דכבוד ה׳ והענן לא היה אלא באורך עשר אמות של קדה״ק והפרכת היה נמשך לחוץ מעשר אמות ע״י הבדים שהיו בולטין כשני דדי אשה. ובמקום בליטה זו לא היה כבוד ה׳ והיה משה רבינו עומד שם ונמצא לא היה הפרכת מפסיק ומבדיל לגבי שכינה אלא עשר אמות היה הגבול והדביר לִפְנָי. אבל אהרן היה מוזהר לבלי ליכנס מבית לפרכת אפילו במקום בליטה וזהו דיוק הכתוב. והבדילה הפרכת לכם וא״כ היה אותו מקום בליטה אמצעי בין שתי הקדושות. חמור מקדושת ההיכל וקיל מקדושת עשר אמות של קה״ק. ומש״ה היה משה יכול לעמוד שם והיינו דכתיב. ובין קדש הקדשים. והיא האמה טרקסין שהובא ביומא דנ״א שהיה לו דין פנים וחוץ כמש״כ בפרש״י שם בשם הירושל׳ ומזה ידע משה רבינו להמשיך את הבדים לחוץ. והנה כתיב והבדילה מלרע ללמד שלא מיד אחר הבאת הארון ישלשל את הפרכת להבדיל. אלא אחר נתינת הכפרת דכתיב אח״כ. [וכיב״ז מתפרש הזר השני בס׳ ויקרא ט״ו כ״ט יע״ש]. וא״כ היה ראוי לכתוב תחלה ונתת את הכפרת ואח״כ והבדילה וגו׳ אלא בא ללמד אשר מיד שיביא את הארון יהא מוכן הפרכת להבדיל לכם בין הקודש וגו׳. וזה א״א אלא ע״י משיכת הבדים וא״כ למד מזה משה להמשיך תחלה הבדים עוד לפני הבאת הארון ומיד שהביא את הארון היה ראוי שיהא הפרכת מבדיל לכם כאמור. והיינו דכתיב בשעת הקמה תחלה וישם את הבדים על הארון היינו תיקן ההמשכה על מתכונתו ואח״כ ויבא את הארון אל המשכן ואח״כ וישם את פרכת המסך היינו שלשל למטה: