ואל משה אמר. פרש״י כל הפ׳ נאמרה קודם עשרת הדברות והרמב״ן התאמץ לפרש שהי׳ אחר כן כסדר הכתובים ואע״ג דבמכילתא פ׳ יתרו מבואר כפרש״י אומר הרמב״ן שאחר דתני׳ שם ריברי״א בו ביום של מ״ת נעשו כל המעשים כלומר לאחר עשרת הדברות לזה שומעין שאמר כהלכה. ואני תמה על גאון ישראל רמב״ן ז״ל והלא סוגיא דגמ׳ בשבת דפ״ז פשוט דבחמישי בנה מזבח ולא עוד אלא אפי׳ ריבר״י ג״כ א״א לומר דס״ל בו ביום ולאחר מ״ת שהרי בחגיגה ד״ו אי׳ דב״ה סברי דחגיגה ישנה לפני הדבור והיינו מזבח של משה. והאיך אפשר דריבר״י פליג. ותו דהגמ׳ מקשה וב״ש מ״ט לא אמר כב״ה דקאמרת חגיגה ישנה לפני הדבור ראיה נמי כו׳ ולא קאמר דס״ל כריבר״י אלא זה ברור שהיו כל מעשים אלו והכריתת ברית לפני עשרת הדברות ועד שלא עמדו בברית לא הי׳ ניתן עשרת הדברות ולא פליגי ת״ק וריבר״י אלא דת״ק ס״ל דבחמישי בנה מזבח והיה הברית וריבר״י ס״ל דבו ביום קודם הדברות. אמנם בדבר סדר הפרשיות נראה דפ׳ ואלה המשפטי׳ ג״כ נאמר׳ לפני הדברות ומש״ה אמרה משה רבינו מי בעל דברים יגש אליהם שכבר למדו אהרן וחור תורת המשפטים והא דכתיב אחר פ׳ דעשרת הדברות הוא כדי להסמיך ענין המשפטים לענין מזבח אדמה תעשה לי וכמו שנתבאר שם. וכך דרך התורה לשנות הסדר בשביל סמיכות הענינים כמו פ׳ חקת הפרה דכתיב אחר מעשה קרח. ואע״ג דע״כ נאמרה לפני הקמת א״מ שהרי בפ׳ הלוים כתיב הזה עליהם מי חטאת אלא משום הסמיכות כמבואר שם בס״ד. וה״נ בשביל לבא על דרש הסמיכות נכתב שלא כסדר אבל נאמרה לפני מ״ת. וא״כ אחר כל המשפטים נאמר למשה עלה אל ה׳ וגו׳ והי׳ כל הענין עד ויאכלו וישתו. ואח״כ הי׳ עשרת הדברות ואחר עשרת הדברות בא המאמר כי מן השמים דברתי עמכם וגם כל פ׳ המשכן. אלא כדי להסמיך פ׳ המשפטים הפסיק ביניהם. הכלל כיון דסמוכים מה״ת היינו לדרוש זמ״ז. אין קושיא על שלא נשמר הסדר לפי הזמן. כי נשמר הסדר לפי הענין:
נדב ואביהוא וגו׳. ולא כמש״כ לעיל ועלית אתה ואהרן עמך דמשמע ותו לא דהתם אמר הקב״ה שיהא אחר עשרת הדברות עולים שניהם ואח״כ חזר אהרן ומשה נשאר שם. וכאן לפני עשרת הדברות ולא נתקדש ההר כ״כ: