1
לא תטה וגו׳. החל פ׳ בפ״ע כמה אזהרות ביחוד לדיינין:
2
משפט אביונך בריבו. בשביל שהוא אביון ונשפט עם איש עשיר. ופעם נוטה דעת ב״ד שראוי לזכות את העני ולגבות מן העשיר וליתן לעני כי עני הוא ופעם הדעת נוטה להיפך שראוי לחייב את העני כדי שלא יתבזה העשיר וישתדל הדיין לראות שלא יפסיד העני אע״ג שיצא מב״ד חייב. אבל כ״ז רשאים בפסקי בע״ב. אבל במשפט אסור לסטות מן הדין בשום אופן. וע׳ ס׳ ויקרא י״ט ט״ו ומש״כ שם: