1
ודל לא תהדר בריבו. לפי הפשט לא מיירי כאן במשפט הדיינים עד מקרא דלהלן דכתיב לא תטה משפט אביונך וגו׳. וכאן מיירי בכל אדם. וכמו שהוזהרנו שלא לחוש לכבוד רבים אם עושים את הרע בברור. כך מזהיר המקרא שלא להדר את הדל בשעה שמריב עם ב״א כדרך העניים כדאי׳ בב״מ דנ״ט שאין מריבה מצויה אלא על עסקי תבואה. ומש״ה הוא תמיד במדה מגונה זו לריב עם ב״א ולבזותם. ובאה אזהרה זו שלא לחוש עליו להדרו אם ראוי לענוש בשביל דבר רע וכדומה בשביל שהוא דל: