הנה אנכי שולח מלאך וגו׳. פרש״י כאן נתבשרו שעתידין לחטוא כו׳ ודחה הרמב״ן. שהרי לא נתקיים גזרה זו עפ״י בקשת משה. מש״ה פי׳ הרמב״ן ז״ל דקאי על מלאך שהלך עם יהושע. וגם זה אינו נכון. חדא דלשמרך בדרך אינו במשמע על ביאת א״י אלא על דרך הילוכם במדבר. וגם מה שסיים המקרא ולהביאך אל המקום אשר הכנותי. משמעו דוקא בית הבחירה דעל כל אה״ק לא שייך לשון המקום. אלא הארץ. ולהלן מדבר בביאתם לארץ. וכאן מבואר ביחוד הבאתם אל המקום הנבחר לבהמ״ק. וא״כ אינו מובן מאי שייכות זה הענין של בית הבחירה לכאן. אבל באמת גם פרש״י גם פי׳ רמב״ן אי׳ ברבה פ׳ זו. וגם רש״י כיון שהעגל גרם לכך בדור שאחר משה. אבל חז״ל לא פי׳ כן אלא דרך כונה שני׳. אכן פשט הכתובים הוא אשר העלה הרמב״ן כאן על דרך האמת. הוא הפשט הנכון בזה הענין. אלא שיש לפרשו ולבארו. ומתחלה יש לבאר הא שכתוב בפ׳ בשלח ויסע מלאך האלהים ההולך לפניהם וגו׳. והלא מקרא מפורש וה׳ הולך לפניהם וגו׳ ולא מלאך. אלא תדע בכל זה דמלכותא דרקיעא כמלכותא דארעא. המלך שומר את עמו מכל צר ואויב. וגם רואה למלאות מחסורם. והכל עושה עפ״י רוב ע״י אנשים ממונים על כל פרט בשם המלך אכן יש עת רצון או שעה נחוצה שהמלך מתהלך בעצמו בקרב עמו ועושה מלחמתם וגם צרכיהם. ומכ״מ אין המלך הולך יחידי לעולם כדאי׳ בפרקי דר״א והובא בר״ן כתובות פ״א. אלא תמיד הולך לימינו שר רם ומתנשא על הממונים המיוחדים איש על צבאו. וכל מה שהמלך מדבר הרי הוא אומר לשר שבימינו ואומר בשמו. וה״ז דומה ממש לדבר המלך עצמו שהרי מפיו הוא מדבר. והממרה דבריו עונשו חמור מן הממרה דבר איזה ממונה אע״ג שגם הוא מנהיג משרתו בשם המלך מכ״מ הרי אין המלך לפניו. וכמו כן מלכותא דרקיע שהקב״ה משגיח על ישראל עמו ועבדיו. הן להרעיץ אויבם הן לפרנסתם. מכ״מ עפ״י רוב נעשה הכל ע״י שרי מעלה הממונים ממנו ית׳ איש על צבאו בשם ה׳ ובהשגחתו. כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו׳ וכן הוא בצרכי פרנסת ישראל ויבואר עוד בפ׳ תשא בעזרו ית׳. אכן בצאת ישראל ממצרים הי׳ ה׳ הולך בעצמו כ״י לפניהם. אבל לא לבדו אלא מלאך רם ונשא בצדו כ״י. וכ״ה בשמות רבה פ״ב עה״פ וירא מלאך ה׳ אליו ר׳ יוחנן א׳ זה מיכאל ר״ח א׳ זה גבריאל. כל מקום שהי׳ ר׳ יוסי נראה היו אומרים שם רבינו הקדוש. כך כ״מ שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. מבואר דמיכאל השר הגדול אינו שר ממונה ביחוד ע״ז הפרט אלא הולך לימינו של השכינה כ״י. והנה יש כמה הפרשים בין המלאך הממונה מן הקב״ה בין המלאך ההולך בצדו ית׳. ובא הקב״ה להודיע למשה להזהיר את ישראל האיך יתנהגו בזה המלאך לפי צורך השעה ולדורות בעת שיזדמן עת כזה כאשר יבא. ואמר הנה אנכי שולח. ולא אמר הנני שולח. כמו ואני הנני מביא וגו׳. וכן הרבה. אלא מודיע שאנכי בכל כבודי ית׳ מתהלך עם המלאך. וכיב״ז דקדקנו לעיל ו׳ כ״ט ע״ש:
לשמרך בדרך. דייק דוקא לזה הפרט. דכמו במלכותא דארעא בשעה שהולך המלך בכבודו. וברצונו להפיק רצון וטובה למי שהוא. פעם אומר לשר שבימינו ליתן וזה ג״כ כמעט דומה ליד המלך בעצמו. ופעם נותן בידו ממש. וזהו כבוד שאין למעלה ממנו. אמנם כשנדרש לשמירה היינו להרוג איזה צר ואויב אין כבודו של מלך להרוג בידו אלא משלח כרגע את השר שבימינו והוא הורג. ודומה לשמירת המלך בעצמו. כך מה שנדרש במדבר לפרנסת ישראל היו כמה דברים שהקב״ה בכבודו עשה כדאי׳ בב״מ דפ״ו ב׳. אבל להרוג נחשים ועקרבים וכי״ב צרכי שמירה הכל נעשה ע״י מלאך שבצד שכינה והיינו דכתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. פי׳ אותו מלאך שהיה הולך עם השכינה נסע בזו השעה ויעמוד מאחריהם להציל אותם ממצרים. וכן כאן דייק הכתוב לשמרך בדרך הולך עמדי מלאך והוא מיכאל או מטטרון לפי דברי רמב״ן אך לא מלאך מיוחד לזה הפרט כי אם הולך בצד השכינה ולכבוד:
ולהביאך אל המקום אשר הכינתי. גם בזה יפה כ׳ הרמב״ן שהוא בהמ״ק אבל מכ״מ לא כמש״כ הוא ז״ל כדכתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך. דא״כ אשר כוננתי מיבעי. אלא מדבר במקום הר המוריה שהכין ה׳ מעת בריאת שו״א. והודיע כאן הקב״ה דבאותה שעה שיהי׳ נבחר ונתגלה אותו מקום אשר הכינותי. יהא ג״כ באותו אופן שמתנהג במדבר. והיינו בימי דוד דכתיב ומלאך ה׳ היה עם גרן ארונה וגו׳ וע״ז המקום כתיב בדה״ב ג׳ בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד כו׳ והיינו לשון המקרא כאן אשר הכינותי. ובאותה שעה שעמד המלאך היתה השכינה עומדת לקבל קרבנותיו של דוד והמלאך התראה ג״כ שמה לכבוד השכינה. ואע״ג דתמיד הולך מיכאל. וכאן הי׳ מלאך המות ולא מיכאל לא קשה מידי דכבר אמרו בברכות ד״ד דמיכאל באחת כו׳ ומלה״מ בשמונה ובשעת המגפה מלה״מ באחת. הרי דאז יש לו מעלת מיכאל שר הגדול. והוא היה מתהלך לימין ה׳. וע״כ אמר הוא אל גד לאמר לדוד להקים מזבח שם. אע״ג שזה הדבר אינו משליחותו תמיד מכ״מ באותה שעה הי׳ הוא המלאך הגדול ההולך לימין: