ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה וגו׳. הקדים המקרא לאיסור טרפות מ״ע זו של ואנשי קדש תהיון לי. וגם דייק המקרא ובשר בשדה. והרי אין שום נ״מ לפי הפשט אם נטרפה בבית או בשדה. וכדאיתא בחולין דק״מ לענין טריפה דעוף והא בהדיא כתיב ופרש״י נבילה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. וה״ה בהמה. אלא לפי הפשט בא ללמדנו שלא נימא דאזהרת טריפה הוא משום דטריפה אין בשרה בריא. ונפש נקיה אינה מקבלו. מש״ה פירש הכתוב דלא משום שתהיו נפש נקיה הזהרתי אלא משום שתהיו אנשי קודש מופרש לדעת עליון. וא״כ אפי׳ היא בשדה טריפה. שהיא חורשת בשדה והרי היא בריאה ובאה חיה וטרפה ומיד נשחטה וא״כ לא חלתה כלל והבשר בריא. מכ״מ מוזהרים אתם עליה. זהו לפי הפשט . וכיב״ז בס׳ דברים י״ד כ״א יע״ש:
לכלב תשלכון אותו. מזה העלה הרמב״ם בהל׳ מאכלות אסורות פ״ד דבר חדש ונעלה בטריפות וז״ל ואם הטריפה שלא מתה אסורה יכול אם בא זאב וגרר הגדי ברגלו כו׳ ת״ל ובשר וגו׳ לכלב תשליכון אותו עד שיעשה אותה בשר הראוי לכלב. הא למדת שהטריפה האמורה בתורה היא שטרפה חית היער ושברה אותה ונטה למות מחמת מכותיה וא״א לה לחיות מחמת מכותי׳ אסורה מכאן אמרו חכמים זה״כ כל שאין כמוה חיה טריפה עכ״ל. ולכאורה דברי רבינו תמוהין שלפי דבריו מבואר מדכתיב לכלב תשליכון אותו שטריפה אינה אלא כשאינה חיה. והרי בר״פ אלו טריפות מבואר דאיכא פלוגתא דאמוראי בזה אי טריפה חיה או אינו חיה. ואפי׳ אנן דקיי״ל דאינו חיה מזאת החיה הוא דנ״ל ולא מלכלב תשליכון אלא כך הענין. דהני טריפות שנזכר במשנה כולם הל״מ כמבואר בגמ׳ אמר עולא ח׳ מיני טריפות נאמרו למשה מסיני. ובטריפות אלו פליגי אי טריפה חיה או לא. ואפי׳ למ״ד שאינה חיה אין הפירוש שאין לו רפואה כמש״כ הרמב״ן בחי׳ מס׳ חולין דע״ז והר״ן בפ״ג מהא דאי׳ בדנ״ד גבי הני דמחו בכוליא וקטלי דמש״ה כשר דגמירי דאי בדרי לה סמא חיי. אבל דעת הרמב״ם אינו כן אלא פי׳ אינו חיה הוא מעצמו בלי שום רפואה כמש״כ התוס׳ בכורות דל״ח לענין מום קבוע ואינו עובר דאע״ג שעובר ע״י רפואה מיקרי מום קבוע. משום שאינו עובר מאליו. וה״נ מיקרי אינה חיה משום דגמירי שאינן חיות מאליהן אבל רפואה מהני להן. והא דמהני שהוי י״ב חודש לספק הוא דאין חוששין שמא אירע להם עשב המרפאת שספק רחוק הוא. אבל אי היא ודאי טריפה לא מהני שהוי י״ב חודש דודאי אירע לה עשב המרפאת אותה טריפות וחיה ומכ״מ היא טריפה דטריפה אין לו תקנה כדאי׳ בד׳ ס״ח ב׳ :
אחר שכן. העלה הרמב״ם מדכתיב לכלב תשליכון אותו. דיש עוד הרבה טריפות שאינן בכלל הל״מ. אלא שהי׳ ברור שאינה יכולה לחיות אפי׳ ע״י רפואה וא״כ אינה ראויה אלא לכלב. וג״כ היא בכלל טריפה . וכמו שדעת הרמב״ם דניטל לחי העליון טריפה מזה הטעם. והכי יש בה״ג טריפות דקים להו הכי. מעתה אזיל הוכחת הרמב״ן מהא דאי׳ בדנ״ד בהא דמחו בכוליא דכשרה משם דגמירי דאי בדרי לה סמא חיא. דכל סימני טריפות אין להם רפואה. דשאני הכא משום דמחו בכוליא אינו בכלל הטריפות המקובלות. מש״ה כיון דאי בדרי לה סמא חיא כשרה: