מלאתך ודמעך. פרש״י תרומה ובכורים. ואע״ג שעדיין לא נצטוו על תרומה וא״כ לא שייך לומר לשון מלאתך כאלו הדבר ידוע מ״מ משמעו הכי ומשום שכבר היו ישראל רגילים להפריש תרומה לגבוה מכל דבר הכנסה כמ״ש להלן ל״ה כ״ד ובספר במדבר י״ח כ״ח מדיוקא דקראי. והיינו כדי שתהא ברכה מצויה בתבואת הכנסתו. ובא כאן אזהרה לבלי לאחר. וכך הי׳ מנהג ישראל להקדים תרומה כל היותר וכדאיתא בירושלמי מע״ש והובא בתוס׳ ב״מ די״א שאין הגורן נעקר עד שיהי נתרם. ופי׳ מלאתך. לפי הפשט הוא תבואה שלא נמדד עדיין אלא הוא כרי מלא:
ודמעך. הוא דבר משקה יין ושמן בעוד לא נמדד והוא מדומע עם השמרים. כ״ז הוא פשט המקרא. אמנם נכלל בכאן גם הבטחה וכמבואר ברבה מסמיכות המקרא לאזהרה הקודמת. דבשביל אשר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור בשכר זה מלאתך ודמעך לא תאחר. היינו שיבא ברכת התבואה בזמנו. משא״כ להיפך. וכמרומז בס׳ רות ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. ופירושו בזמן ששפטו את שופטיהם בבזיון וקללה ע״כ היה רעב בארץ:
בכור בניך תתן לי. גם בזה יש מצוה והבטחה המצוה שיהי׳ הבכור מופרש לה׳ כענין דאי׳ בנדרים דל״ח המדיר את בנו לת״ח. ובאשר הבכור הוא קדוש לגבוה ומכש״כ קודם שנתקדשו כהנים. ע״כ המצוה שיהיה מופרש לדברים המביאים לידי קדושה ולהיות איש סגולה. והוא גם הבטחה באם לא תקלל אלהים ונשיא לא תאור תזכה שיהא לך בכור בנים שיהא נתון לה׳ ובזה יהי מנהיג את ישראל אם בתורת אלהים או בתורת נשיא ויהי׳ מאנשי מעלה: