אם טרף יטרף. בחיה רעה:
יבאהו עד. פרש״י יביא עדים שנטרפה באונס ופטור. והוא לשון הגמ׳ ב״ק די״א. ואינו מובן אמאי פי׳ הכתוב בטריפת חיה שיביא עד יותר ממת או נשבר וכבר עמד הרמב״ן ע״ז [וישוב שלו נסתר לפי דברינו אשר מאין רואה למדנו דבמקום רואים בעינן דוקא עדים. ובאמת כבר עמדו רבותינו התוס׳ ב״ק שם ע״ז וע״ש שלא יישבו במרווח] ובשם המכילתא פי׳ שיביא איברי הטרפה לעד. וכ״כ הרשב״ם והראב״ע. ומכ״מ אינו מובן. ממ״נ אם המפקיד מודה שמכיר שזהו שורו שנטרף פשיטא. ואם אינו מודה מה מהני שמביא. ותו ק׳ מה מהני מה שמביא איברים שנטרפה אכתי לא ידענו אם לא מיעט בשמירתה עד שהגיע לכך. אלא כך הענין דכבר למדנו דעל פשיעה לא נחשד אדם מה״ת וא״צ שבועה מעיקר ד״ת. משא״כ על שמירה פחותה שהיא כעין גו״א נחשד מה״ת ובעי שבועה. מעתה יש נ״מ מדין תורה בין טענת מת ונשבר ונשבה בלסטים מזוין בין שטוען שנטרף מחיה רעה שהרי אם עייל השומר אפי׳ בעידנא דעיילי אינשי ובאו לסטים מזוין ונטלו חייב משום דאמרינן דאי יתיב התם הוי מפייס לי׳ וכ״ה לשון הרמב״ם וש״ע סי׳ ש״ג ש״ש פטור מאונסין איזהו אונס בא עליו ל״מ. מבואר דוקא בשעה שישב שם. והכי מבואר בשאלתות פ׳ ויצא דאי יתיב בהדא ונטרה ואתי לסטים מזוין דלא מצי למיקם באפה ונסבה פטור. מבואר דאי לא יתיב בהדא אפי׳ על בעידנא דעיילי אינשי ולא הוי פשיעה אלא כעין גו״א משום דאפשר דהוי מפייס להו חייב. וא״כ אפי׳ יש עדים שנשבה חייב שבועה מה״ת דהוי יתיב בהדה בשעה שתפסו לסטים מזוין. משא״כ חיה רעה אם אך יש עדים שכך הי׳ שנטרפה אין כאן שבועה מה״ת. ול״מ לשיטת הרי״ף פ׳ הפועלים דקיי״ל אפי׳ על בעידנא דלא עיילי אינשי פטור. אפי׳ לשיטת התוס׳ שם דע״ח והגהת הרמ״א שם דאי על בעידנא דלא עיילי אינשי חייב משום דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס מחמת הפשיעה. מכ״מ א״צ לשבע מה״ת שלא פשע כמש״כ. וא״כ שפיר מחלק הכתוב בין הטענות. דבטענת מת נשבר ונשבה לא מהני מה שמביא עדים על עיקר הטענה דמכ״מ צריך לשבע אם לא הי׳ בזה מיעוט שמירה כעין גו״א. אבל אם טרף יטרף א״צ לשבע אלא יביא עד שכן הוא שנטרפה. כפרש״י או האברים כהמכילתא. ושוב לא בעי שבועה. וכ״ז הוא מעיקר ד״ת אבל לפי תק״ח שחייב שבועה שלא פשע. אין שום נ״מ בין הטענות. והיינו דאי׳ בב״ק שם יביא עדים שנטרפה באונס. האי באונס הוספת התנא הוא לפי מה דתקנו חז״ל דחייב לשבע שלא פשע א״כ צריך שבועה דלא על בעידנא דלא עיילי אינשי. ואפי׳ להרי״ף וסיעתו דלא מיקרי תחלתו בפשיעה וסופו באונס מחמת הפשיעה ופטור. מכ״מ בעי שבועה שלא הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים :