1
אך אם יום. אם בתחלת הלילה הכהו הרי מעל״ע הוא יום אחד:
2
או יומים. אם היה באמצע היום או הלילה ה״ז משלים עליו מעל״ע מיום השני ובאשר דשנוי שעות של מעל״ע פועלין הרבה על חולי האדם. ווסת נשים יוכיח. מש״ה אם כל השעות של מעל״ע עבר על המוכה ולא מת ה״ז אות שלא היתה ההכאה באכזריות נוראה עד שישער שימות מהכאה זו. ע״כ לא יקם. דאע״ג דגם בזה האופן נראה שהתאכזר עמו מ״מ אין עליו עונש:
3
כי כספו הוא. ויש לו רשות להכותו. וא״כ א״א לתת גבולין לדבר רק שלא ימות תחת ידו. מש״ה כ׳ הרמב״ם הל׳ חובל והטור סי׳ ת״כ דהלוקה עבד של חבירו ואין בו ש״פ ה״ז לוקה. הא של עצמו פטור כי כספו הוא. וע׳ ב״י: