1
מכה איש ומת. אין משמעות הכאה זו כמו ואיש כי יכה כל נפש אדם. דפי׳ שיכהו להוציא נפשו. דכאן א״א לפרש כן דא״כ לכתוב מכה נפש איש מות יומת או הורג איש מות יומת. אלא ה״פ מכה איש שחושב שלא ימות אבל התרו בו עדים שימות והוא לא שמע להם והכהו עד שמת. וס״ד שאין זה הורג נפש שכסבור שלא ימות. ובא הכתוב ללמד שמכ״מ מות יומת אחרי שהתרו בו שימות: