הנה אנכי בא וגו׳ בעבור ישמע העם בדברי עמך. זה הלשון יש לפרשו בשני אופנים. א׳ שישמעו קול מדבר למשה אבל המה לא ישמעו מאומה מה המה הדברים. ב׳ שישמעו גם המה מה המה הדברים אבל מ״מ ידעו שמדבר הקב״ה עם משה ביחוד ג״כ מה שהמה אינם שומעים. ואמר ה׳ למען ישמע העם. ומובן שבזה תהיה תועלת שיאמינו בנבואה מה שאין דעת אנושי נותנת שיהא הקב״ה מדבר עם אדם. ומחשבים גבוהה גבוהה. היינו שהקב״ה רם ומתנשא מבריותיו. ועי׳ מש״כ בשירת האזינו בפסוק הצור תמים פעלו. ואחר שישמעו כולם יאמינו בנבואה. ובמה שישמעו בדברי עמך יהי׳ וגם בך יאמינו לעולם. שאתה מופרש ומובדל מהם למעלה. והוא ג״כ הכרח שכן הוא לעולם. שלא רק בדור הזה לבדו היה משה גדול ונעלה מכל הנביאים אלא לעולם כך הוא במה שישכילו שאפילו בדור דעה ובמעמד הנבחר לא הגיע אחד מהם למעלת משה. מכש״כ בשארי דורות. ומזה ידעו שא״א להחליף דת אש שניתנה על יד משה לעולמים: And they will also believe in you forever. They would comprehend that Moshe was on a higher spiritual plane than other people, even in that generation of prophets. From this they would infer that no one else would ever attain to his level, consequently the Torah received by him would never be replaced.
ויגד משה וגו׳. כפרש״י שרצונם לשמוע ממך ולא שהגיד דברים אחרים אלא הגיד כונה שניה ומסותרת שהיה בדיוק לשון התשובה כל אשר דבר ה׳ שתהיה הכונה כך. וכמש״כ לעיל. וזהו משמעות לשון הגדה כמש״כ לעיל ג׳. ואם שהקב״ה יודע מחשבות העם מ״מ למדנו דכך המדה. אשר דבר הנביא העומד לפניו ית׳ מועיל הרבה הן בביאור דבר האדם כמש״כ בספר בראשית ט״ו ג׳ הן בביאור דבר ה׳ כמש״כ שם ל״ב י׳ וכן בפ׳ זו להלן ט״ו: