וישם לפניהם את כל הדברים האלה וגו׳. א״א לפרש שאמר הדברים כהוייתן דא״כ לא נצרך הכתוב להודיע שעשה משה כמו שדבר לו ה׳ והרי בכל הפרשיות לא כתיב הכי אם לא שבא לאיזה למוד ותו למאי כתיב וישם ולא ויאמר אלא פי׳ וישם הוא פי׳ הדברים כדאיתא בעירובין פ״ה אשר תשים לפניהם כשלחן ערוך. וכ״כ הגאון רב סעדיה ולא כהרמב״ן שהשיג עליו. והודיע הכתוב שהביאור שהוא תורה שבע״פ לא היה בכח משה לדבר לכל ישראל אלא קרא להזקנים והם דברו לישראל דרק הפרשה שהוא דבר ה׳ ממש היתה השכינה מדברת מתוך גרונו של משה. וכ״ה במכילתא פ׳ בא ריש פ׳ משכו. שכה״ת נאמרה מפי משה לישראל ועי׳ מש״כ עוד בס׳ דברים פ׳ וילך. אבל דברים שבע״פ שהן דברי משה היה נצרך לזקנים. ובלא ספק שכך היה בכל הפרשיות עד כה וכמו שכתבנו לעיל ט״ז ט״ו בדיוק המקרא כך היה שונה משה תורה שבע״פ לזקנים ומהם הגיע לישראל. אלא שפי׳ הכתוב כאן משום שחזר ופי׳ להלן י״ט סמוך למ״ת שמאז והלאה לא היה כן אלא אפילו מה שדבר משה תורה שבע״פ היה ג״כ לכל ישראל כאשר יבואר. מש״ה כתיב דלע״ע קרא לזקנים ופירש להם דבר ה׳ והמה דברו לישראל: