והזהרתה אתהם. הוסיף עוד משא בענין השלישי שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו הרי אינו אלא מודיע. ולא מזהיר להקים דבר ה׳ לא כן. אלא והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת. להשגיח על קיומם. ואמר והזהרתה בה״א בסוף המורה שאם לא אתה לא תועיל פעולת אחרים כמש״כ לעיל ז׳ י׳ ע״פ הירושל׳ סוכה פ״ד. דבלא כח אלהי של משה לא יהי׳ נעשה כראוי. וגם בזה הוסיף לא כמו שאמרת דרק את החקים ואת התורות יש לך להודיע. משא״כ הליכות ד״א ומנהגים טובים יש בכח חכמי וגדולי ישראל להנהיג בלעדיך לא כן הדבר. אלא והודעת להם את הדרך ילכו בה וגו׳. וכ״ז נתבאר בגמ׳ ב״מ פ״ב. שכ״ז הליכות ד״א. ואע״ג דודאי אפשר ליעשות ע״י אחר. מכ״מ ודאי אינו דומה אם יהיו מוזהרים בידיעה ע״י משה רבן ש״י שראוי לעשות כן. או שיעשו ע״פ דעת עצמם. ובת״י הוסיף לבאר ותהודע להון ית צלותהון דייצלון בבית כנישתהון. היינו לעשות נוסח תפלה קבועה:
אשר יעשון. בנו״ן הנוסף הענין דהכונה הוא לפנים משורת הדין כדאיתא בגמ׳. וזה אינו אלא בעת נחוץ: