שמע בקלי. נתבאר כ״פ דבקלי משמעו הבנה ודיוק בדבר. והודיע יתרו שדבריו בדיוק. כי באמת כח רוה״ק בהם:
ויהי אלהים עמך. הנני מבטיחך שתהי׳ הסכמת אלהים בזה:
היה אתה לעם. העמיס עליו משא בשני דברים יותר מאשר היה עד כה. ואמר בענין הראשון שהוא לדרוש אלהים. דמשמעו לשאול דעת אלהים. ולא לבקש עבורו. לא כן תעשה אלא היה אתה לעם מול האלהים והבאת וגו׳. דיש שני אופני אמצעים בין אדם לשמים. כמו מלכותא דארעא שאין כל אדם מוצא עצמו ראוי לבא אל המלך לדרוש ממנו דעתו או לבקשו איזה דבר. ע״כ יש שני אופני אמצעים בין העם ובין המלך. א׳ האיש שהמלך מנה אותו להנהיג משרה. והוא יודע וחוקר דעת המלך ומודיע לשואליו. ב׳ שהעם יש להם איזה אדם חכם ואהוב למלך וראוי להתיצב לפניו. ומי שיש לו דבר מציע לפני זה האיש. ויש הבדל בין שני אמצעים אלו. דמי שהוא ממונה מן המלך אין לו התרועעות וקשר אהבה לעם. רק עושה דבר המלך להיות אמצעי. וא״כ אינו אלא חוקר דעת המלך ולא מבקש עבורם. משא״כ מי שאינו ממונה ע״ז ה״ז ריע העם ויועצם ומבקש עבורם. כך במלכותא דרקיע שאין כל אדם מישראל מוצא עצמו מוכשר לשפוך שיח לפני אל. ומכש״כ לשאול דעתו ע״פ נבואה. ע״כ או שבאים אל נביא אשר הקים ה׳ אותו בשעתו להיות אמצעי ודורשים ממנו דעת עליון כמו שבא שאול לפני שמואל לשאול בדבר האתונות. ואליהו התקצף על אחזיה שלא בא לדרוש ממנו דעת ה׳. או שבאים לגדול הדור אע״ג שאינו נביא אבל ראוי להתפלל לפני ה׳ וכענין דאי׳ בב״ב דקט״ו מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם וכו׳ ובחגיגה די״ב הלומד תורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירו עמו תפלה לאל חיי ויבואר להלן כ׳ כ׳ עוד בזה. ואמר יתרו למשה שלא יהא נחשב לעם באופן שאינו אלא כנביא ומגיד דעת ה׳ אלא היה אתה לעם מול האלהים. לכל מה שיהיו נצרכים ממנו ית׳ היה אתה בא בשבילם:
והבאת אתה את הדברים. של כל א׳ וצרת לבבו. אל האלהים. לבקש רחמים: