בא אלי. פי׳ הענין והריב בא אלי:
ושפטתי וגו׳. עלי לכלכל הוכוח שביניהם:
והודעתי וגו׳. דבר שלישי שאני מלמד להם תורה. והיה המנהג בעמידה כדאי׳ במגילה דכ״א דבימות משה היו למדין תורה מעומד:
את חקי האלהים. כלל מצות ה׳ שבתורה נקראו חקים כמש״כ בספר ויקרא כ״ו ג׳:
ואת תורתיו. הלכות השייכים לכל מצוה וחוק. וקרא משה כאן כלל מצות ה׳ חקים. להסביר בזה ליתרו כי אין דעת אנושי אפילו חכם גדול יכול לעמוד עליהן. זולת משה בדבר ה׳. דאפילו המצות שהדעת נותנת מכ״מ יש בהם פרטים שאינן אלא גזרות וחקים. וכמו שיבואר בעשרת הדברות. דמצות כבוד או״א שהיא מצוה שדעת האדם נותנת. מכ״מ הודיע הכתוב בפירוש שאינו אלא חק וגזירה. יע״ש. ומש״ה מוכרח משה בעצמו ללמדם כל חקי האלהים. ואינו יכול לסמוך ע״ד אנושי ואינו כמו מצות של גמ״ח היינו ביקור חולים וקבורת מתים וכדומה. שגם המה מצות. אבל באשר שאינם מפורשים בתורה אלא בדרך כלל ואהבת לרעך כמוך. אפשר לסמוך בזה על חכמי הדור. וכאשר יבואר עוד לפנינו מקרא כ׳. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא י״ח ד׳. כ״ז השיב משה להסביר שבשביל שהיה נצרך לכמה ענינים שא״א בלעדו. ע״כ א״א להושיב אחרים עמו גם בדבר המשפטים: