מסה ומריבה. הזכיר עון החמור קודם. שהרי המסה היה את ה׳ והמריבה עם משה וחזר ופירש כסדר החטא דמתחלה רבו ב״י ואח״כ נסו. ויותר טוב לומר דמש״ה כתיב ועל נסותם וגו׳ בסוף כדי לסיים היש ה׳ בקרבנו אם אין ולסמוך לזה פרשת ויבא עמלק. שבשביל זה הענין הגיע להם מלחמת עמלק כאשר יבואר:
היש ה׳ בקרבנו אם אין. הדבר פלא איך נסתפקו אחרי רואם עמוד אש וענן ועוד הרבה נסים דכ״ע ידעי דלא עביד אלא קוב״ה. וגם כבר כתיב ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. אמנם יש ע״ז שני אופנים צודקים. חדא שידעו היטב שכעת ה׳ הולך עמם ועושה נסים. אבל כ״ז אינו אלא בעוד משה חי וקים והקב״ה מוליך לימין משה זרוע תפארתו. אבל לא לעולם חוסן משה קיים בישראל. ואנו מחויבים להאמין שגם בלי נסים נגלים הקב״ה והשגחתו שורה בקרבנו. ועל דבר זה נסתפקו היש ה׳ בקרבנו בלי כח משה. ומשגיח עלינו בהליכות הטבע ובשביל חסרון אמונה זו בא מלחמת עמלק ביחוד כאשר יבואר לפנינו. שנית נסתפקו אם יודע ה׳ מה שבקרבם אם צמאים המה או לא. וכ״ה ברבה היש ה׳ בקרבנו במעים שלנו. ובאמת שני האופנים הללו תלוים זב״ז. אם הקב״ה יודע מחסור כל אדם ממילא מובן שיכול לתקנו בהשגחתו. אע״ג שאינו ראוי לנס נגלה. וע״ע ס׳ דברים כ״ה י״ז בענין סמיכת פ׳ משקלות לזכירת עמלק: