ובקר וגו׳ בשמעו את תלונותיכם. בזה שראיתם את כבוד ה׳. היינו שיתן לחם מן השמים תבינו שתלונותיכם שאתם מלינים עלינו. הוא על ה׳. עליו להראות שבחנם אתם מלינים עלינו. שהרי הוא ית׳ יודע שכך היה רצונו שיצאו כל ישראל וכל הקהל הזה. וכיב״ז ביארנו בס׳ במדבר ט״ז י״א:
ונחנו מה כי תלינו עלינו. היאך יעלה על דעתכם שאנחנו נעשה הדבר הגדול הלז להוציא יותר מרצון ה׳ להספיק בשיעור מצומצם. והכי מבואר במכילתא אמרו להם וכי מה אנו ספונין שאתם עומדים ומתרעמים עלינו. ולא פי׳ חז״ל כאן כמו ונחנו מה דמקרא הסמוך כמו שיבואר. דהפי׳ שם שאין התלונה כלל עלינו כ״א על ה׳. אבל כאן הפי׳ ונחנו מה. מה אנחנו חשובים שאתם מתלוננים עלינו. שבודאי לא היינו עושים דבר גדול כזה להוציא קהל רב אם לא שידענו שברצונו ית׳ וכחו להשפיע פרנסה במדבר כפי שיהי׳ נצרך בלי גבול. ואינו דומה למה שהוציא משה ערב רב מדעת עצמו. דמה שלא עלה ברצון ה׳ שיצאו ערב רב לא משום קושי פרנסתם במדבר ח״ו אלא שלא יקלקלו את ישראל טרם נשרשו בעבודת ה׳. כ״ז אמרו משה ואהרן בעיקר התלונה על דבר הרעב שבאמת לא התלוננו ישראל על ה׳ ואלו ידעו אשר רצונו ית׳ היה בכך שיצאו קהל גדול כזה לא דברו מאומה והיו מאמינים שיש לו יכולת לשמרם שלא ימותו ברעב באיזה אופן שיהא :