ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. במכילתא והובא בפרש״י לעיל כ׳ מכאן ראיה שההבאשה קודם להתלעה. ומש״ה הפך סדר המקרא וירם תולעים ויבאש. והרמב״ן הקשה ע״ז שהתלעה לא היה בדרך הטבע וא״כ התליע קודם שהבאיש. ואדרבה הכי מוכח ממקרא זה. כי אלו לא היה מרים אלא א״כ עלה באשו. כשכתיב ולא הבאיש שוב לא נצרך להודיע שרמה לא היתה בו. ודברי רמב״ן נראים צודקים אבל עלינו להבין דעת תנא דמכילתא. וכך הענין דרמה משמעה קטנים מאד כמו רמה שבאדם והיא נעשית בכ״ד קודם הבאשה ג״כ. אבל תולעת משמעה הרוחשת הרבה וארוכה והיא נעשית אחר הבאשה והכי מתפרש מקרא אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה. ותניא באדר״נ פי״ט אף כי אנוש רמה בחיים זה כינים ובן אדם תולעה במותו זה שמרחיש במותו. והכי איתא בתמורה דף ל״א א׳ ע״ש. וידוע דבמותו הבשר נבאש תחלה ונעשה תולעים ועתה בזה המקרא דכתיב ורמה לא היתה בו ולא כתיב ותולעת לא היתה בו ודאי כהרמב״ן דכיון שלא הבאיש ידענו שלא התליע. אבל על רמה שנעשה מקודם הוצרך הכתוב לפרש. משא״כ במקרא דלעיל דכתיב וירם תולעים מבואר שנעשה תולעים ארוכים ומרחישים למרחוק כדאיתא במדרש שהביא הרמב״ן וזה היה לדעת המכילתא אחר הבאשה. וע״כ יש להפוך סדר הכתוב של וירם תולעים ויבאש. והוכחת המכילתא מהכתוב ולא הבאיש ורמה וגו׳ היינו מדכתיב ורמה ולא כתיב ותולעת. משמע דתולעת נעשה אחר הבאשה מש״ה לא הוצרך לכתוב ותולעת דממילא ידעינן ומש״ה הפך סדר הכתוב וירם תולעים לאשמעינן דרמה היתה מקודם הבאשה. וזה לשון וירם. ושמעתי בשם הגאון ר׳ שלמה מווילקאמיר ז״ל דלהכי נמסר ויבאש בפתח באתנחתא להורות על ההיפך וכמו שהיה כתוב ויבאש וירם תולעים. ומיהו המ״ר ס״ל דלא כהמכילתא אלא בדרך נס התליע קודם הבאשה: