עזי וזמרת יה. כפרש״י מלשון זמיר עריצים. והענין ששבחו שמבינים ומשכילים כי הוא הנותן להם עוז לסבול כל הצרות שהיה להם במצרים. וזהו עזי בסבלות מצרים וזמרת יה מה שנזמרו בעת הדבר בשפע רב הוא זמרת יה בכח אלקי. וכל זה היה לי לישועה. כדבר ההלל הידוע אודך כי עניתני ותהי לי לישועה:
זה אלי. הוא שם הרחמים:
אלהי אבי. הוא כח הדין כמבואר במכילתא ע״ז הפסוק עמי מתנהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדה״ד (כצ״ל) ומנין שאין אלי אלא מד״ר שנאמר אלי אלי למה עזבתני וגו׳. ולפי דברינו בא השבח שגם היסורים והמגפה שהיו בהם ובא מזה הישועה. הכל פעל ועשה זה אלי ואלהי אבי. הכל אחד. ואמרו על אלי ואנוהו היינו לשון שבח. ועל אלהי אבי וארוממנהו בלשון רוממות. משום שאינו מובן לנו האיך הגיע לנו מזה את הטוב. אבל אני מבין שהוא מרומם מדעתי ומהשכלתי וכך לשון ההלל הידוע אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. בשעה שאתה מתנהג עמי במדה״ר הנני נותן לך תודה גלויה. בשעה שאתה מתנהג עמי במדה״ד הנני נותן לך רוממות. שאני מבין שמרומם אתה מדעתי. וכ״ה בפסחים דקי״ט א׳ אלי אתה ואודך אמר דוד אלהי ארוממך אמרו כולן. וע׳ בסמוך י״א: