1
כי בא וגו׳. יש להבין תכונת זה הפסוק אם הוא מהשירה כצורת הכתיבה. או הוא סיפור וטעם. מה זה בא להודיענו מה שכבר נתבאר יפה הסיבה שהגיענו לשיר. אלא העיקרי הוא סמוך ענין לתפלה הקודמת ה׳ ימלוך לע״ו. וידוע כי בשעה שיגיע זה הענין הנעלה. יגבר כח הדין וצרוף גדול גם בישראל. עד שאמרו בסנהדרין דצ״ח ב׳ שא׳ עולא ועוד אמוראי ייתי ולא אחמיניה. מש״ה בא סיום השיר. דמכ״מ נכון לבבינו בטוח בה׳ שלא נהיה נשטפין בדין. שהרי בא סוס פרעה וגו׳:
2
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. באותה שעה שכבר היו המצרים נשטפים בכח הדין הקשה. והיה באמת כח הדין גם על ישראל כמש״כ לעיל י״ד כ״ט. אבל הרי מכ״מ הלכו ביבשה בעת שהיה כבר מצד אחר שטף הים. וכך יהיה לעתיד. דאע״ג שיהיה קשה לסבול כח הדין אבל לבטח לא נהיה נשטפין בדין: