אז. כאשר הגיעו לגמר הצלה אז הודו לה׳. ולא בתחלת בואם אל הים. כמש״כ לעיל ב׳ כ״ג ובכ״מ שאין מברכין על הצלה עד סוף. וכ״ה בירו׳ פסחים פ״י ה״ו בפרוע פרעות וכו׳ כשהקב״ה עושה לכם נסים תהו אומרים שירה. התיבון הרי גאולת מצרים [פי׳ ולא אמרו שירה עד קריעת י״ס] שניא היא שהיא תחלת גאולה. [פי׳ ואין אומרים שירה עד גמר] והיינו דכתיב אז:
סוס ורכבו רמה בים. זהו תמצית השירה כמובן משירת הנשים. והענין דבמשמעות סוס ורוכבו נכלל הכל. דכמו הסוס המוכן למלחמה נשמע לרוכבו כך האיש חיל הוא כסוס לאדוניו להתהלך באש ובמים. והגדול ממנו הוא כסוס לשר האלף. ושר האלף לראש שרי צבאות עד פרעה עצמו. וגם נכלל בזה השר העליון הרוכב על המערכה העליונה של פרעה. ולאותו השר העליון הרי כל המערכה נחשבת כסוס. וכל אלה רמה בים. וזהו כי גאה גאה. גאה על כל הגאים. ובזה יבואר מקרא בשה״ש לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. כמו הסוס ברכבי פרעה נכלל בזה הנהגת המלוכה בכלל. כך ישראל המה סוס של הקב״ה כ״י שע״פ מעשיהם והשגחה שעליהם מנהיג העולם. וכדכתיב רוכב שמים בעזרך. וכאשר יבואר ברצות האל הגומר עלי: