ויקרא למשה וגו׳. כבר נתבאר לעיל י״א ח׳ שלפי הפשט קרא פרעה אותם ע״י עבדיו והמה משה ואהרן לא הוזהרו מלצאת מפתח ביתם. אבל דעת רז״ל שפרעה עצמו בא אליהם:
ויאמר קומו צאו מתוך עמי. ולא אמר מארצי להורות שלא כוון ליציאה מקומית בלבד כמו שחשבו עם מצרים כמבואר במקרא ל״ג אלא יציאה לחלוטין והיינו מתוך עמי. כאשר היו רגילים להיות עם חיל מצרים יושבי מבצריו פתום ורעמסס וכמו שביארנו לעיל ו׳ ו׳ עפ״י ברייתא דת״כ שהיו עבדים למלוכה ולא לעבדיו. ועתה אמר שיצאו מתוך עמו. והטעם הוא כמש״כ לעיל ה׳ ג׳. וזהו שאמר הקב״ה למשה כשלחו כלה גרש יגרש. וביארנו שלא ישלח על שלשה ימים אלא לחלוטין וע״ע מש״כ ריש פ׳ בשלח. והנה נדגש הצד״י של צאו עפ״י מסורה ובכ״מ דגש כזה מורה שנאמר בקול מחריד אוזן שומעיו כמש״כ בס׳ בראשית י״ט ב׳ וי״ד וע׳ מש״כ בקדמת העמק וכן כאן אם היה נכתב צאו בלא דגש היה במשמע שאמר פרעה בדבור פשוט שתוכלו לצאת אבל לא שהכריחם לכך. אבל עתה דכתיב בדגש משמעו שאמר בגערה צאו מכאן בע״כ איני רוצה שתתעכבו עוד. והיינו שאמר הקב״ה למשה גרש יגרש. ואין הכונה על מה שכתוב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ שאין בזה משמעות על גירושין בע״כ אלא לשלחם כפי רצונם לצאת. ותו דאין זה מאמר פרעה שאמר ה׳. ותו הרי לא היה דעת מצרים לחלוטין אלא כדי שישובו אחר עבודת ה׳ ועל מנת כן השאילום. אלא כונת המקרא כלה גרש יגרש. הוא דבר פרעה קומו צאו מתוך עמי. וכ״כ הרמב״ן. ומצרים לא ידעו דבר פרעה:
גם אתם. באשר נכלל בדבריו שני דברים. יציאה לחירות וגירושין בע״כ אמר גם אתם הנני מגרש שתצאו בע״כ אע״פ שאתם חשובים וגדולים בעיני הרבה:
גם בני ישראל. שעבודתם היתה יקרה עלי גם המה יצאו לחירות:
ולכו עבדו את ה׳ כדברכם. לא היה ראוי פרעה להגיד כזאת אחר שהוציאם לחירות שוב אין לו לדעת מה שיעשו אלא ביקש אותם לעבוד את ה׳ בקרבנות כדי שיסיים וברכתם גם אותי שבעת הקרבן מסוגלות תפלה וברכה כידוע: