1
כל מחמצת וגו׳. פרש״י להביא את תערובתו. והרמב״ן השיג שהלכה היא כדברי חכמים שעל עירובו ולא כלום. אבל שיטת הרי״ף ורמב״ם דלפי האמת גם לרבנן דר״א אתי האי דרשה דכל על תערובות ובכדי אכילת פרס. ומכ״מ אינו אלא באזהרה ולא בכרת:
2
והנה היה ראוי לכתוב כאן המקרא וילכו ויעשו ב״י וגו׳ דכתיב להלן כ״ח. אלא שלא נגמר עדיין הדבור. ובעוד כל ישראל עומדים קרא משה לזקנים ואמר אליהם עוד כאשר יבואר. וכל ישראל שומעים הנאמר לזקנים. ואחר שכלה גם פרשה הנאמרה לזקנים אז הלכו ב״י ועשו. ומזה יש ללמוד דפרשה זו של זקנים נגע גם לכל ישראל לדעת וכאשר יבואר לפנינו: