באזני העם. נתבאר בספר בראשית ר״פ ויגש דכ״פ מורה לשון באזני שלא יהיה נשמע לאחרים זולתם:
וישאלו. שכל מצרים לא ידעו מחשבת פרעה ודבריו למשה וכסבורים שעוד ישובו למצרים וכמש״כ לעיל ז׳ ה׳. ובספר במדבר ר״פ מסעי. מש״ה השאילום ולא היה בזה שמץ עולה שהרי בדין היה להקב״ה לצוות לבוז ג״כ אלא שרצונו ית׳ היה שיהי׳ בזה האופן כדי שירדפו אח״כ אחרי ישראל. וכדי שיצאו ישראל בחפזון כמש״כ להלן י״ב י״א. ובס׳ דברים ט״ז ג׳ נתבאר יותר. ודעת אלהים אין חקר:
איש מאת רעהו וגו׳. לעיל ג׳ כ״ב כתיב ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה. שאז היו הדברים שיצאו מיד ולא היה התרועעות לישראל עם אנשי מצרים רק עם שכנות. אבל כאשר עלה כי לא נגאלו עד שהשהה י״ב חודש שהיה משפט מצרים וממכת ערוב ואילך השיגו התרועעות הרבה ולא עוד אלא במכת חשך שלא קמו איש מתחתיו ג״י והאיך התענו כולם ג׳ ימים. אלא ישראל שהיה אור במושבותם הושיטו להם מזון וכל ההכרחי ובזה השיגו ישראל חן גדול בעיניהם:
וכלי זהב. ולא כתיב ושמלות כדכתיב שם ולהלן י״ב ל״ה דשמלה ללבוש א״א לשאול מאיזה ריע. שאין הגופות סובלין הלבשת אדם אחר. אם לא ממי שרגיל עמו ביותר כמו שכנות. מש״ה שם שמדבר רק בשכנות כתיב ושמלות ג״כ. ולא כאן שמדבר בריע לבד: