והם עמך ונחלתך וגו׳. לא זהו טענה ראשונה אל תשחת עמך ונחלתך. דשם היתה הטענה דבשביל זה ראוי לחוס מבלי להשחית. וכאן הוספת טענה פן יאמרו. שהם יוציאו לעז שאתה שונא אותם. והרי הם עמך ונחלתך ואיך תסבול הבוז והלעג לשקר:
בכחך הגדול. היינו המופתים כיד ה׳:
ובזרועך הנטויה. שלא יתקבצו המצרים בין מכה למכה להרוג את כל ישראל. היה חרב ה׳ ממית כמה גדולי מצרים באופן שלא היה בהם כח להתאסף לעצה. ודבר זה מבואר יפה בפ׳ וארא ו׳ ו׳ ע״ש. וזה היתה טענתו כי המצרים יחשבו שכ״ז ההשתדלות הרבה והעצומה הי׳ כדי להפיק הנקמה והשנאה להרוג אותם במדבר. ואין זה כבוד לפני הקב״ה לעשות נסים והשתדלות בשביל נקמה ושנאה. כ״ז סיפר משה להוכיח שנצרך לטעון כל אלה הטענות שלא ישמיד אותו דור אע״ג שכבר עשה ה׳ הרבה לטובתם. הרי שאין בטוחות שלא ישמידו כשיחטאו גם בא״י. וזה הי׳ כוונת אותו דרוש: