1
ואפן וארד וגו׳. מבואר בס׳ שמות ל״ב ט״ו הכוונה בזה הלשון שירד לאחור ופניו כלפי שכינה:
2
וההר בוער באש. ועדיין היה בוער באש ולא היה כמו שאמר ה׳ מתחלה במשוך היובל המה יעלו. ממילא יהא נפסק האש וגלוי שכינה. אבל כאשר ירדתי לאחור ראיתי שעדיין ההר בוער באש. ומזה היה לי הוכחה דרצונו ית׳ ליתן לי לוחות שניות ומסתמא רצונו שישברו לוחות אלו. ויהיה נצרך לוחות שניות:
3
ושני לוחות הברית על שתי ידי. גם מזה היה לו הוכחה שרצונו ית׳ בכך כאשר יבואר בסמוך. מש״ה פירש שהיו על שתי ידיו. לא כמו שאנו אוחזים בס״ת אלא היו מונחים על שתי ידיו: