וזכרת וגו׳ זה ארבעים שנה. והיה הדבר תמוה למאי סיבב הקב״ה שיהא נמשך מ׳ שנה. וכמו שרמז אז משה בשם ה׳ ואמר בשעת בשורה אותה גזרה שהיה להם קשה כחרבות ואמר וידעתם את תנואתי. שביאורו עוד תדעו כוונתי בכך כמו שביארנו שם. וכאן הודיע משה התכלית שהיה כדי לענותך. שתהיו מורגלים בגלות ובהלוך ממקום למקום כמו שהיה במדבר שהלכו כמה מסעות:
לנסותך לדעת וגו׳. כבר נתבאר בס׳ בראשית כ״ב א׳ עפ״י מדרש ב״ר שיש שלשה אופני נסיונות. א׳ כדי להטיבו כהכאת פשתן טוב. ב׳ כדי לדעת כחו כהכאת קדרה של חרש הטובה. ג׳ כדי להעמיס משא עון הדור כמשא הסוס הטוב. ובא הכתוב להודיענו כאן שהיה הנסיון כדי לדעת את אשר בלבבך שהוא כנסיון הקדרה. וענין הנסיון הוא אם יש בכחך להשים בלב שמירת מצות שלא הגיע זמנם עדיין. ודעתא דאינש נקבע בארבעים שנה. כדאי׳ בע״ז ד״ה לא קאי אינש אדעתא דרבי׳ עד ארבעין שנין. ועתה שידענו שיש כח ישראל בזה. הנני מזהיר לעשות כן עתה וה״ה בימי הגלות: