המוליכך וגו׳. שני מקראות הבאות המה להוכיח שהקב״ה רוצה להשגיח עלינו בכל שעה ולא נחשוב שאינו משגיח עלינו אלא בתחלת התקופה שיהיה מעמדנו כך או כך או בתחלת השנה אבל לא בכל שעה וכאשר יבואר לפנינו במקרא הסמוך. ע״ז הקדים הכתוב להוכיח שרצון הקב״ה להאמין בו שהוא משגיח בכל שעה. מדהוליכך במדבר הגדול וגו׳. והיה הכרח להשגיח בכל שעה ולא הוליך אותנו בהשגחתו במקום אשר אין נחש שרף ועקרב אלא רוצה להראות לנו שהוא רוצה להשגיח בכל רגע:
וצמאון אשר אין מים. לא במקום שהמים מועטין כמו שהיה בשנת הארבעים כמש״כ בס׳ במדבר כ׳ י״א. אבל הקב״ה הוליך במקום אשר אין מים כלל והיינו בעת נסעו מים סוף במדבר שור. והלכו שלשת ימים בלי מים והיה השגחה פרטית על כל א׳ שלא יצמא:
המוציא לך מים מצור החלמיש. ואח״כ כשנתן מים לא ברא צור ספוגי שהוא נותן מים אלא צור החלמיש. וברגע שצמאו הוא צוה והוציא מים. כ״ז הוכחה שהקב״ה משגיח ויכול בכל רגע: