וידעת וגו׳. נגד זה שלפי טבע אומה הישראלית להיות להוטים אחר ע״ז ואם כן מי שמתחזק בדעת גבוה להלוך תמים עם ה׳ ראוי לשכר יותר ממי שבטבעו קר ושקט על אמונת אבותיו. ע״כ תדע כי ה׳ אלהיך הוא האלהים. הוא בעצמו שופט כל האדם והוא ית׳ האל הנאמן לשלם שכר לפי קושי העבודה ולפום צערא אגרא וכדתנן שלהי מכות ומה אם הדם כו׳ גזל ועריות שנפשו ש״א מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהם על אחת כו״כ שיזכה לו כו׳:
שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו. השכר יהי׳ כפול מחמת הברית שהרי המקיים המצוה כתקנה מקיים גם הברית וגם החסד שהוא מתחסד עם קונו. באשר א״א להזהר מע״ז אם לא מי שמתגבר על טבעו בדעת גבוה להיות שקוע באהבת ה׳. וכמו שהאריך משה רבינו בפ׳ נצבים להזהיר ע״ז לפי העת שהיו עלולים להיות נכשל בע״ז. להתנהג בחסידות אע״ג שאין אדם מישראל מוזהר ע״ז להיות חסיד אבל בשביל שהי׳ לפתח חטא ע״ז רובץ ההכרח להזהר. וע״ז אמר שהקב״ה ישמור גם הברית גם החסד:
לאוהביו. היינו המשוקעים באהבת ה׳ כדי להנצל מע״ז:
ולשומרי מצותיו. אלו הנוהגים חסידות במעשה המצות כמו שביארנו בס׳ שמות בשם המכילתא דעשרת הדברות. וגם זה האופן מועיל להנצל מיצרא דע״ז. כמו שאמר דוד המלך ע״ה לא תתן חסידך לראות שחת. וכהא דמנחות דמ״ד דמי שהיה נזהר במצות ציצית נשמר מיצרא דעריות בדרך הפלגה וע׳ מש״כ לעיל ה׳ י׳ ביאור על חסרון יו״ד במלת מצותו. ולר׳ נתן במכילתא שם דמפרש לאוהביו ולשמרי מצותיו בחד גברא מפרש גם כאן מי שמשוקע באהבת ה׳ כדי לשמור מצותיו ולא יכשל בע״ז דלא נכיס אז יצרא: