לא מרבכם מכל העמים וגו׳. הוסיף לבאר טעם השני שלא לחשוב מדוע בחר בישראל משום שהם מרובים. ואין הכונה רבוי בכמות דמה״ת נחשוב דבר שכל עין רואה הפכו. וגם מה זה מעלה רבוי עם המוני. אלא משמעות רבוי כ״פ באיכות. שבאומה זו מצוי גדולי הדעת הרבה יותר מבאוה״ע לפי ערך ההמון. וא״כ היתה הדעת נותנת שאין לחוש כ״כ על ישראל שיטעו אחר ע״ז. ועל מה זה הרחיקה התורה אותנו ממנה כ״כ:
חשק ה׳ בכם ויבחר בכם. בחירה משמעו אפילו מי שמוכרח לקבל לו ריע ובוחר במובחר שמוצא אע״ג שאינו כ״כ טוב בעיניו אך שאינו מוצא טוב ממנו. וכלשון הנביא שמואל א׳ י׳ כ״ד הראיתם אשר בחר בו ה׳ כי אין כמוהו בכל העם. פי׳ אע״ג דלא זהו שראוי למלוכה מצד עצמו כמו שהוכיח סופו אבל מצד בקשת העם וההכרח לעשות מלך ולא נמצא טוב ממנו ע״כ נבחר הוא. אבל חשק משמעו שמצא בו קורת רוח וטוב לעמוד לפניו. וכך חשק הקב״ה בישראל באמת כמבואר בב״ר פ׳ וישלח שלמדנו מהאי קרא שחשק ה׳ בישראל:
כי אתם המעט מכל העמים. נהפוך הוא מה שעם ישראל בעלי דעת יתירה המה מעשים המוכשרים לעבוד את ה׳ בתמימות יותר משאלו נבחרה אומה אחרת להקב״ה וכדאי׳ בביצה דכ״ה ב׳ תנא משמיה דר״מ מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין. ואלולא מאור של תורה ועמלה היה הדבר קשה עליהם ביותר להלוך בתום אחר ה׳ משום שהמה בטבעם נמשכים אחר אמצעים הנראים לעינים וזה היה עיקר ע״ז אז כמש״כ בפ׳ שופטים י״ח ט׳ ובכ״מ. ובביאורי על שה״ש הראינו לדעת כ״ז בפסוק שחורה אני ונאוה: