ומשלם לשנאיו. הוסיף לומר שלא יאמר אחר שהקב״ה קורא עצמו לאב לישראל בסיבה רוחנית א״כ תהי׳ קשה אבידתנו עליו ואין פחד כ״כ מעונשים ע״ז הוסיף דגם על זה הוא האל הנאמן שמשלם לשונאיו. וענין שונאי ה׳ הוא בשני אופנים. א׳ שאינו רוצה בהשגחת ה׳ ומש״ה עושה להכעיס כדי להרחיקו מעליו כמו שביארנו בפרשת וילך ל״א ט״ז. והשני שקשה עליו זהירת המצות ומיקרי לתיאבון. והיינו דכתיב לשנאיו. שני אופני שונאים:
אל פניו. של הקב״ה היינו אע״ג שקשה עליו כ״י מכ״מ משלם לו להאבידו בלשון יחיד היינו שונא האחד שהוא להכעיס:
לא יאחר לשונאו. מי שלא הגיע לעונש גדול כ״כ להאבידו. היינו השונא שעושה לתיאבון. מכ״מ לא יאחר להענישו:
אל פניו. של הקב״ה:
ישלם לו. דאע״ג שבשעה שאדם מישראל מצטער הקב״ה אומר קלני מראשי כו׳ מכ״מ הוא משלם והדין דין אמת. וע׳ מש״כ בס׳ שמות בפירוש ורב חסד ואמת. ובעירובין דכ״ב מפרשי חז״ל בתשלומי שכר טוב לרשעים בעוה״ז. וג״ז נכון: