ושננתם לבניך. שיחזור זה הרעיון והחובה לפני בניו ולהשריש גם בלבבם כ״ז:
ודברת בם. היינו פ׳ שמע. למ״ד דפ׳ זו דוקא מה״ת. או למ״ד שהוא מדרבנן מכ״מ איזה פ׳ מצוה לקרות כידוע שיטת תהר״י והוא שיטת השאלתות ובה״ג כמש״כ בחבורי הע״ש סימן נ״ג. ופרשה של תורה תועיל להזכיר עול מ״ש בזה האופן:
בשכבך ובקומך. שחרית וערבית:
בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. בין שתהיה שפוי בביתך בין שתהיה מוטרד בדרך. והדרש ידוע לאפוקי חתן ועוסק במצוה. כ״ז הפי׳ ידוע בתלמוד ושייך לכל אדם מישראל. אבל לאנשי מעלה מתבאר עוד בא״א:
והיו הדברים האלה וגו׳. כדתניא בספרי וכי היאך אדם אהב להקב״ה והיו הדברים האלה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. וא״כ הוא אזהרה על שקידת התורה שמביאה לידי אהבת ה׳:
ושננתם לבניך. כפי׳ בגמ׳ שיהא הדברים משוננים בפיך. ופי׳ לבניך היינו תלמידים כמש״כ הרמב״ם בהל׳ ת״ת:
ודברת בם. כדאי׳ ביומא פ״ג ולא בדברים בטלים:
בשבתך בביתך וגו׳. לא תפנה עצמך בכל אופן מעסק תורה ובזה תגיע לאהבה ודביקות: