ועבדתם שם אלהים אחרים. לא מצד הכרח. כאשר לא מצינו שסנחריב ונ״נ הכריחו את ישראל לע״ז זולת את הצלם שהיה לכבודו אבל כדי להחטיא את ישראל לא שמו לב. רק ישראל בעצמם בבואם למדינה אחרת וכסבורים שקיום אותה אומה תלוי בע״ז שלהם וגם יהיו סבורים ישראל אשר השגחת ה׳ כבר סרה מעליהם וכמו שאמר ירמיה הנביא מדוע אמרו עמי רדנו והארכנו הרבה בזה בתוכתה דפ׳ בחקתי עה״פ והנשארים בכם וגו׳ ע״כ יהיו רואים בדעתם שמוכרחים המה לעבוד ע״ז של אותה אומה יהי׳ מה של עץ ואבן. וכבר מבואר בתוכחה שם מה שיסבב הקב״ה להראות לישראל אשר עוד השגחתו ית׳ עליהם ולא יאבדו תקוה מלשוב לתורתו ועבודתו גם בגולה. וע״ז סיים משה בנבואה בדבר ה׳. (כט) ובקשתם משם וגו׳ כי תדרשנו וגו׳. שבאמת ירצו מאד לשוב להשתעבד לה׳ כאשר יראו שאין טבע ארצות אחרות טוב להם ואמרו אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה אבל כ״ז אינה תשובה מאהבה. וע״כ לא כתיב כאן עד ה׳ אלהיך. כי באמת לא הגיעו אז למעלה זו: