1
וה׳ התאנף בי וגו׳. להבין הקדמה זו. יש להתבונן על מה שאנו רואים שהגיעו בבית הראשון לע״ז בזמן שילה ובית עולמים יותר מבזמן גלגל נוב וגבעון. והפלא עוד דפסל דן שעמד בימי השופטים דייק הכתוב שעמד כל ימי היות בית האלהים בשילה מבואר דיוק הכתוב דחרבה שילה חרב הפסל. והוא פלא. אבל הענין דהמון ישראל היו להוטים אחר עבודת הקרבנות באשר היו ידועים לסגולת פרנסה. ומלבד כל הקרבנות ש״צ שנקראים לחמי לאשי. היה כל אחד מקריב בפ״ע ביחוד בחג הסכות לפני הגשם לזה התכלית כמש״כ בס׳ ויקרא בפ׳ שור או כשב. וע״ז כתיב בעמוס ד׳ כי כן אהבתם בנ״י נאם ה׳ יע״ש. אמנם היה הדבר קשה לכל יחיד לבא דוקא לשילה או לב״ע. והבמות היו אסורין ע״כ היו מבקשים עבודת אלהים אחרים. משא״כ בעת שהותרו הבמות לא הגיעו לזה הרצון כלל: