ואותי צוה ה׳ בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים. עוד בעת לוחות הראשונות פירש הקב״ה לי דקדוקי תורה שבע״פ ללמד אתכם. שהם חקים ומשפטים וכדאי׳ בירו׳ ע״ז פ״ב ע״ז המקרא. יש דברים שאמר לי ביני לב״ע ויש דברים שא״ל לומר לבניו. וביאר משה רבינו שאז הי׳ התכלית לעשותכם אותם. דקדוק זו התיבה לעשות אתכם אותם. היינו ענוה כמו שביארנו כיב״ז בס׳ ויקרא י״ז ה׳. ולעיל א׳ ט״ו. והביאור ע״ז דכבר נתבאר בס׳ שמות ל״ד א׳ דהבדל שבין לוחות ראשונות לשניות. בראשונות לא ניתן כח החידוש כלל אלא מה ששמע משה הלכות ידע מקורם בתורה שבכתב עפ״י חקים ומשפטים אבל לא ידע לחדש בעצמו אלא בדמוי מילתא למילתא ולא בחידוש הפלפול. משא״כ בשניות ניתן הכח לחדש הלכות בכל דור והיינו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ופי׳ משה שמכ״מ נצטוה אז ללמד לישראל הלכות המקובלות עם החקים והמשפטים שבהם. ואע״ג שלא בא זה הלמוד כדי שיהיו יכולים לחדש דבר. ולעשות כן מעצמם. מכ״מ הי׳ התועלת כדי לעשות אתכם ע״י זה וכדאיתא בסנהדרין דצ״ט שהמלמד את חבירו תורה ה״ז כאלו עשאו. שבידיעת פלפול התלמוד משיג האדם צורה אחרת ומעלת הנפש יותר מאשר הי׳ יודע ההלכות לבד: