ועתה ישראל. אחר שהוכיחן וביאר לפניהן כמה נחוץ לפניהם לקבל זה הדרך בעול למוד הלכות וביאור התורה. וכמה השתטח ע״ז. החל לומר לישראל שהן המה גדולי האומה כידוע:
שמע אל החקים ואל המשפטים. כבר ביארנו בס׳ ויקרא י״ח ה׳ ע״פ ברייתא בספרי ותלמוד בבלי וירושלמי. דזה הלשון משמעו חקים אלו המדרשות י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן ונחקקת בכל תיבה ואות. ומשפטים אלו הדינים שנחקר עי״ז. ומוציאם הלכות חדשות. והוא כח התלמוד שבכל דור. ואמר משה אשר אנכי מלמד אתכם לעשות. אין הפי׳ לעשות המצוה. שהרי אינו מענין הפ׳ וגם לא שייך ע״ז לומר מלמד אלא מצוה. אלא קאי על החקים והמשפטים ומשמעו להעמיד המקרא על דקדוקיו כמש״כ בספר ויקרא ט׳ ו׳. ולהלן ל״ב מ״ו. וכ״פ מתפרש עשיה על חידוש הלכה ע״פ חקירת התלמוד מדרשי דקראי כמש״כ בס׳ ויקרא י״ח ה׳. ומשה רבינו לימד לישראל במה שהראה כמה חקים ומשפטים אשר העלה בפלפולו. ומזה ישכילו גם המה לעשות כן בכל דור. ונמצא משמעות לעשות על החקים כפי׳ הראשון להעמיד המקרא על מכונו. ועל המשפטים כפי׳ השני להעמיד ההלכה על עיקרה:
למען תחיו. לא ביארו רבותינו הראשונים תיבות הללו כאן ובכ״מ. והראב״ע כ׳ כי עובדי פעור נשמדו. ואין זה הפי׳ אלא פלא וכי כל שאינו שומע אל החקים ואל המשפטים עובדים את הפעור. וכי כל עובדי פעור נשמדים. אבל הכונה הוא כמש״כ בס׳ בראשית ב׳ ז׳ וכ״פ דמשמעות חי כ״פ הוא עליזת הנפש ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלימותו. והכלל דכל הרגש רוחני מוסיף חיות וכמו שחיות האדם תלוי במה שמרגיש עונג הדעת והכבוד והוא מרובה יותר מחיות הבהמה שאינה מרגשת עונג אלא באכילה ושתיה וכדומה. ואם יקרה אדם שמאבד ומשחית הרגשותיו הרוחניים וישקיע עצמו והרגשו רק בתאות אכילה וכדומה ה״ז נחשב כבהמה ואינו נקרא אדם חי שהרי מאבד מה שהי׳ בכחו לחיות בטוב. כך העובד את ה׳ באמונה מתענג ומרגיש חיות מזה העבודה ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה זו נקרא מת. שהרי הוא משחית חיות שהיה בכחו. וזהו מאמרם ז״ל רשעים בחייהם קרויים מתים . וכ״ז במי שלא הגיע למדרגה עליונה רק עובד את ה׳ באמונה. אמנם מי שזכה לעלות באורח חיים למעלה למשכיל להרגיש עונג מדביקות בה׳ הוא מוסיף עוד חיות הרבה ממי שלא הגיע לזה ההרגש וזה חיות שאין למעלה הימנו כי עזה כמות אהבת ה׳. וכמש״כ בס׳ בראשי׳ שם. ואמר משה דשמיעת החקים והמשפטים שהוא עסק התלמוד יביא לידי חיות היותר אפשר כמבואר עוד להלן ו׳ ו׳ וכ״ד. [ובחיבורנו רנה ש״ת על שה״ש נתבאר בזה הרבה ברצות ה׳]:
ובאתם וירשתם. המקום המוכשר ביותר לזה החיות. דבחו״ל אין זה החיות אפשר להיות בתכלית השלמות. משום שחסר רוה״ק הופעת אהבת ה׳ לדבקים בו. וגם יש הרבה מפריעים לזה משא״כ בא״י תגיעו לזה החיות בנקל ע״י עסק התורה. וגם זכות התורה מסייע לבא לא״י כדאי׳ בב״ב ד״ח עה״מ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם: