ויהושע בן נון וגו׳. אז נתמלא רוח חכמה ביותר כמש״כ לעיל ל״א י״ד שהיה כמו בנטות השמש זורח אור הלבנה. אמנם עוד לא בהלו אור הלבנה עד שהשמש שוקעת לגמרי. כך כשמת משה אז נתמלא יהושע רוח חכמה:
כי סמך משה וגו׳. והיה כמו אור הלבנה שמקבלת אורה מהשמש:
וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה וגו׳. אם נפרש במצות שבא לשעה לצרכי המלחמה וכדומה לא שייך כאשר צוה ה׳ את משה. ואם בענין הליכות התורה לא שייך לשון וישמעו אליו אלא כלפי שנשתכחו כמה הלכות. והיו הכל עיניהם תלויות על הוראת יהושע ושמיעה היינו למוד ויעשו היינו מעשה. ופי׳ כאשר צוה וגו׳ הוא קבלות שקיבל משה בע״פ מה׳. כמו שדרשו חז״ל על כאשר צויתיך דכתיב בשמיטה והכי מבואר בירושלמי פאה פ״א ר״י בשם ר״ב כאשר צוה ה׳ את משה עבדו וכן צוה משה את יהושע וגו׳ אפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנא׳ למשה בסיני הרי דמשמעות זה הלשון על קבלות שבע״פ. והודיע לנו זה המקרא שאנו עומדים דכל ישראל שמעו מפי יהושע מה שנצרך למעשה. ויהושע כוון את ההלכה כאשר צוה ה׳ את משה אע״ג ששכח בימי אבל משה. מ״מ כוון לאמיתה של תורה וכדאיתא עוד בירו׳ שם כ״מ שנתנו ב״ד נפשם מכוונים להלכה כמו שבא למשה בסיני. ואע״ג דבמס׳ תמורה שם איתא דעתניאל ב״ק החזיר הלכות בפלפולו. מ״מ ודאי היה תלוי בהסכמת יהושע ורק עתניאל ב״ק היה כמו תלמיד המחכים את רבו ורבו מסכים על ידו: