וזאת ליהודה. עיקר מדת מלכות הוא ביהודה:
שמע ה׳ קול יהודה. דמדת מלכות באה בעזר תפלה כמש״כ בס׳ שמות י״ד מקרא ט״ו בפסוק מה תצעק אלי. הוכחה מכמה מקומות שבטוחים היו שיצליחו. ומכ״מ התפללו וכך דרכו של דוד וכל שבטו נוהג. שקודם שיצאו למלחמה היו מתפללים. וזהו שאמר דוד בראש הקינה על שאול. ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר. יבואר להלן י״ב שהזהיר בשעה זו ללמד קשת. וטכסיסי מלחמה. ועדיין יש לבאר מדוע הזכיר דוד ביחוד את הקשת יותר מחרב וכדומה. אלא נכלל בזה עוד כונה. דידוע פי׳ מאמר יעקב אשר לקחתי בחרבי ובקשתי בצלותי ובעותי. ונתבאר במקומו. דצלותי היינו תפלה קבועה של ש״ע. ובעותי הוא בקשה המיוחדת בעת צרה. ואמר דוד שמעתה יש ללמד בני יהודה להתפלל לפני יציאה למלחמה:
ואל עמו תביאנו. אע״ג שהוא בעצמו בעשרה מתפלל מצטרף תפלתו לכל עמו שבשדה המלחמה וכדאי׳ שלהי מס׳ ר״ה דש״צ מוציא עם שבשדות דאניסי ונחשב בזה תפלת רבים ביותר:
ידיו רב לו. אחר התפלה לא יהיה נצרך כ״כ לזרוע עמו. אלא יהי ידיו רב לו לגבר חיילים:
ועזר מצריו תהיה. כמו שנתבאר לעיל דאפי׳ המנצח ועושה גבורה. לא ימלט גם הוא מחצים וקשת ע״ז אמר ועזר מצריו תהיה שיהי׳ נמלט מצריו בהשגחה פרטית: