ברך ה׳ חילו. עבור ישימו קטורה באפך תהי׳ ברכה זו. וכדאי׳ ביומא דכ״ז דקטרת מעשרת. וטעם הדבר. דכבר נתבאר בס׳ בראשית כ״ז כ״ד ובס׳ במדבר כ״ד ו׳ דגמ״ח נמשל לריח טוב של בשמים וגם נתבאר ס״פ תצוה דקטרת מזכרת זכות של גמ״ח. וגם זה ידוע דגמ״ח מביא פרי יפה בעוה״ז כמש״כ בס׳ בראשית שם ובברכת יוסף. ע״כ גם המקטיר קטרת ומעלה זכרון גמ״ח לפני ה׳ משיג ג״כ שכר העושה גמ״ח:
ופועל ידיו תרצה. עבור וכליל על מזבחך. וכמו שהמביא עולה כתיב בו ונרצה לו. והיינו שמשיג בזה דעת עליון. או מפיק רצון ותפלה כמש״כ ריש ס׳ ויקרא ושם כ״ב י״ח ה״נ כהן המקריב משיג זו התועלת בשעת הקרבה. הכלל דכהן המקריב דומה לבעלים שמביאים הקרבן בסגלת הקרבן. משום הכי נשתוו לענין אנינות כדאיתא במו״ק די״ד ב׳. ופרש״י בד״ה והרי כה״ג ע״ש:
מחץ מתנים קמיו. עבור יורו משפטיך ליעקב. וכבר נתבאר כ״פ דזכות התורה הוא חרב של ישראל להיות נלחמים עם אוה״ע. וכדאי׳ במס׳ מכות ד״י עומדות היו רגלינו בשערי ירושלים עומדות היו רגלי ישראל שלא ימוטו במלחמה שערי ירושלים שהיו מלאים בתורה ועוד ביארנו בס׳ בראשית י״ב י״ז וכ״ו ה׳ ובכ״מ. מש״ה באה הברכה עבור כח התורה שביד הכהנים והלוים שיהיו מתגברים במלחמה ואמר שתי ברכות מחץ מתנים קמיו נגד יורו משפטיך ליעקב. שהוא הוראה במה שהוא מקובל והמורה מדמה מילתא למילתא ע״כ דבר שבא לפניו. ועל ותורתך לישראל. שהוא המלמד דרך פלפולה ש״ת לתלמידיו אמר. ומשנאיו מן יקומון. שהוא יותר מהראשונה שאינו אלא מחץ והכאה בשעת מלחמה אבל יוכל להיות שמיד יקומו ויתגברו במלחמתם שנית. אבל ברכה זו היא שהמחץ תהי׳ באופן שלא יקומו עוד כמו שהיה במלחמת חשמנאי עם מלכות יון . והנה לפי סדר הכתוב היה ראוי לברך תחלה מחץ מתנים קמיו על יורו משפטיך ליעקב וגו׳ ואח״כ ברך ה׳ חילו. על ישימו קטורה וגו׳. אבל בא ללמדנו ששכר גמ״ח ועבודה בא קודם לשכר תורה דזכות התורה מתאחר אחר יגיעה רבה וסוף הכבוד לבוא כמש״כ בפ׳ עקב י׳ א׳ שרמז לנו משה רבינו בתורה כ״ז. מש״ה הקדים כאן הברכה על קטרת ועבודה ליגיעת התורה שבאה באחרונה: