אם שנותי וגו׳. עתה מדבר על ענין השני אם שנותי אם אבא למדה זו. אבל אינו מבורר אם יגיע לענוש אוה״ע. דבאמת אם יצויר שיענשו האומות בכליון כפי אשר סבלו ישראל אצלם נמשך אורך הגלות לא ישאר מאוה״ע מאומה שהרי אין אומה ולשון שלא הרעו לישראל באיזה משך. אבל באמת לא יענשו אותם האומות שכבר חזרו בהם וישראל אצלם בכבוד ובטוב כמה שנים ויכופר אדמתם בזה כאשר יבואר. והכי מוכח מאגדה דריש מס׳ ע״ז שיבואו מלכי אוה״ע לדין על שלא עסקו בתורה וגם מלכות רומי בכלל. ומבואר שאינו דן על שהרעו כ״כ לישראל ולא עוד אלא שיאמרו שעשו טובה לישראל וכמה סיבות שעסקו ישראל בתורה הרי הדין לא יהא אלא על השעה שישבו ישראל בקרבם בשלוה. וא״כ אם היו כל האומות בעת הגאולה וסמוך לה מלפניו מטיבים לישראל לא הי׳ עונש ברק החרב כלל. [זולת מלחמת גוג ומגוג שאינו מחמת שהרעו לישראל בימי הגלות. רק מחמת שיבואו אז למלחמה על ישראל וירגזו על ה׳ ועל משיחו]. אבל אם יהיה איזה אומה ומלכות שירע לישראל אז ולא יכופר אדמתם במה שיש בו ישראל בתוכם בשלום עליהם הוא אומר אם שנותי ברק חרבי ואז תאחז במשפט ידי לא אתנהג ברחמים כי אם במשפט:
אשיב נקם לצרי. יהי׳ בתורת נקמה במה שהצרו לעם ה׳ שנקראו מחמת זה צרי. ונקמה היינו באותו אופן שהצרו יגיע להם:
ולמשנאי. ת״א בעלי דבבי היינו שהרעו במה שהקניטו בדברים כמש״כ לעיל ל׳ פסוק ז׳ במשמעות בעלי דבבי ואמר דלהם אשלם. באיזה עונש לפי ערך ההקנטה וה׳ שופט צדיק. אבל לא שייך בזה נקמה שישיגו מדה זו אלא תשלומין אחרים וכמש״כ לעיל ל״ה: