כי אשא אל שמים ידי. המפרשים ביארו שהוא לשון שבועה כמו דבר המלאך לדניאל. וירם ימינו ושמאלו אל השמים וכמו הפי׳ בס׳ שמות ו׳ ח׳ מה שאמר ה׳ אשר נשאתי את ידי. ולא נראה בעיני דזה הלשון אל השמים לא שייך אלא במלאך ובשעה שנראה עומד על הארץ הרים ידו כמו שנשבע במי שגבוה מעל גבוה ית׳. אבל לא שייך זה הלשון על מאמר ה׳ ית׳ אלא כאן הוא הכונה אחרת שביאר הכתוב סדר גאולה העתידה ב״ב בשני ענינים. א׳ היאך תהי׳ חשיבות ישראל בעיני אוה״ע אחר שהיו שפלים כ״כ כמה מאות שנה. ב׳ ואיך יהיו אוה״ע נענשים. ואמר על הראשונה. כי אשא וגו׳. הנה כבר נתבאר בתחלת השירה דשמים עיקר משמעו כח המשפיע. והנה בשנות הבינים כאשר כסה אופל הבערות בעולם לא היו חכמי אוה״ע חוקרים בחכמת הטבע ולא חקרו אלא באמונתם ובמה שלמעלה מה״ט רק בכח המדמה. וע״כ היו ישראל הנלוזים מכל חכמתם וארחותם בזוים בעיניהם. כי לא ידעו את ה׳ וישראל עמו וכח חכמתם. אבל כאשר אשא אל שמים ידי שאתן כחי לגלות כל סתרי הטבע כמה השפעה יש בכל יסוד ובכל בריאה להשפיע ברכה וטובה בעולם ופי׳ ידי יכלתי. וכן פי׳ ר״נ גאון בס׳ המפתח רפ״ה דמס׳ ברכות ויהיו אז חכמי אוה״ע חוקרים בזה הרבה עד שיעמדו על נפלאות הבורא ית׳. ובזה שיהיו עסוקים בחכמת המשפיעים יכירו כח ישראל וחכמתם מלבד שבזה לא נגרע כחם. ואדרבה מעתה יכירו וישכילו חכמת ישראל ותעודתם מכבר לעבוד אך את ה׳ יוצר כל הבריאה וממילא יתגדל שמו ית׳ בעולם וזהו שמסיים המקרא אשר ע״י זה. ואמרתי חי אנכי לעולם. וכבר נתבאר שלשון חיות לא שייך לומר על הקב״ה אלא על תכלית הבריאה בהתמלאות כבודו ית׳ בכל הארץ. ומן אז שברא העולם נוכל לחשוב שהוא חי וקים. משא״כ לפני היצירה לית מחשבה תפיסא בי׳. מש״ה אמר דבזה שיגלה סתרי הטבע המשפיעים בשפע רב אשר לא ידע אדם מזה עד כה אז יתגלה כבודו וחי לעולם וממילא יכירו חשיבות ישראל עמו ויהיה מה שיהיה [ועי׳ בס׳ שמות ט׳ ל״ה שכך היה בי״מ דאיזה משך לפני הגאולה היו בני ישראל חשובים בלב פרעה ועבדיו]: