1
אמרתי אפאיהם. כבר ביארנו בראש השירה דכ״ז מדבר בגלות ראשון שעבדו עבודת כוכבים. ונשתנה גלות ראשון שגלו תחלה החרש והמסגר אלף שהן גדולי הדור. וגם היה שם דניאל חמ״ו גדולי מלכות מה שהיה בזה הרבה טובת ישראל בגלות יותר משהיה בגלות השני. והסיבה לזה דבגלות הרומיים ידעו גם הרומיים ואמרו בעצמם אם לא כי צורם מכרם וה׳ הסגירם כדאיתא בגיטין פ׳ הניזקין. אבל בגלות נ״נ לא ידעו הכשדים את ה׳ כלל ע״כ היה ההכרח למען כבודו להגלות שמה גדולי ישראל אשר הי׳ להכיר ע״י מעשי ה׳ וזהו דבר השירה:
2
אמרתי אפאיהם. שאשאיר מהם רק פאת האומה המה מוקצה שבעם. או אשביתה מאנוש זכרם. יהיו גולים במקום שאין אנוש וישכחו מהם עד שישובו כראוי: