ימצאהו וגו׳. עתה מבאר היאך נקרא קנך. והנה מי שעומד למות ובא אחר וגאלו הרי זה קנהו וכן מי שהוא במקום שעומד להיות פרא בלי דעת ד״א ובא אמר ועשהו לאיש בן דעת ה״ז קנהו. והרי במדבר חסר להם ד׳ ענינים לחיותם ולהיותם אנשים בעלי דעת. א׳ הסתפקות לחם ומים. ב׳ חסרון מקום דירה כבני אדם איש ואשתו שלא בגלוי בשדה כפראים. ג׳ שלא היה להם ממי ללמוד ד״א להיות בסדר הליכות אומה שלמה. שהרי במצרים היו עבדים כבושים בטיט ולבנים וביציאה לא ראו אומה בעיניהם. ד׳ הליכתם במקום נחשים ועקרבים והיו בכל רגע מסוכנים למות. והקב״ה החיה אותם ועשה אותם לאנשי המעלה וחושב ימצאהו בארץ מדבר. במקום שאין דבר מאכל. והוא הספיק אותם כלשון הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם והכי פירש הרשב״ם:
ובתהו. היינו באין מחיצה וגדר וזהו משמעות תוהו בפ׳ בראשית ע״ש:
ילל. במקום שאין נראה שום דבר כמו בלילה:
ישימון. מקום נחשים ועקרבים והוי כמו דכתיב ובתהו ובילל ובישימון. שהב׳ של בתהו קאי גם על ילל ועל ישימון. והרי יסובבנהו הקב״ה עשה להם סוכות לכל אחד בפ״ע והוא דבר גדול ונפלא:
יבוננהו. הבינהו דעת ד״א יותר מכל חכמי עולם וכת״א אלפינון פתגמי אורייתא. ואין חכמת העולם נעלם מהם:
יצרנהו כאישון עינו. מנחשים ועקרבים וכדומה הרי גלוי לכל טעם שהקב״ה קרא קנך: