ויאמר אלהם. אחר שדבר הפרשה שהיא דבר ה׳ אליו. חזר ופי׳ הדברים כמו בכל פרשיות שבתורה וזהו אמירה כמש״כ ריש פ׳ ויקרא:
אנכי היום. לפי הפשט איננו היום ממש שמת בו. שהרי עוד בסמוך אמר לו ה׳ הן קרבו ימיך למות. דמשמע הימים קרובים לבא. אבל לא באותו יום שמת. אלא פי׳ היום. העת שאני מדבר [ולפי הדרש בר״ה די״א שבו ביום כלה שנה שלמה. ע״כ פי׳ היום שאמות בעוד איזה ימים משעת הדבור] ועיקר הודעה זו היא לצורך הענין:
לא אוכל עוד לצאת ולבוא. אע״ג שלא תש כחי כעת מכ״מ לצאת במלחמה ולבא בחזרה לשלום. שנמשך איזה שנים אין בכחי אפי׳ אם לא היה גזרת ה׳ בכך. רק בדרך הטבע א״א ג״כ. אם לא להיפך שהיה בסיעתא דשמיא. אבל בלי אומר ודברים לא אוכל:
וה׳ אמר אלי לא תעבור וגו׳. אמנם לעבור את הירדן הייתי יכול מדרך הטבע אחר שאני בריא. אבל ה׳ אמר אלי לא תעבור. והקדים שני דברים ידועים לישראל. בשביל שהודיעם שע״פ זה ישתנה הנהגתם בכבוש הארץ כאשר יבואר: