הן קרבו ימיך למות וגו׳. יש להבין הקדמה זו. מה היא נוגע לצווי ה׳ ליהושע. הלא היה אפשר שיצונו גם מכבר והיה אפשר ג״כ לצוות אחר מות משה. אבל מתחלה נבא למה שאמרו חז״ל בב״ב דע״ה פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה. והביאור ידוע שכמו שאור הלבנה בא רק מכח החמה כך אור יהושע זורח מאור משה. ולכאורה קשה הרי יהושע היה נביא כמו כל הנביאים שהשיגו נבואה גם מבלי האצלת אור פני משה. אלא הענין דיהושע היה גדול מכל הנביאים בזה הפרט של תורה שבע״פ. ובזה הפרט היה מושפע ממשה שהיה זורח בכח תורה שבכתב. ובזה אמרו פני משה כפני חמה כו׳. דכח אור תורה שבכתב שהיה זורח בגבורה על פני משה נפל על פני יהושע וזרח באור כח התלמוד וכדאי׳ בכ״מ אלו אמרה יהושע ב״נ בפומיה לא צייתינא ליה. הרי שהוא היה הראש בזה הכח. מעתה הדבר מובן דכשם שאין הלבנה זורחת אלא בשעה שהחמה נוטה לשקוע. כך לא היה יכול יהושע לזרוח בעוד אור פני משה היה זורח בגבורה. והיינו דאי׳ במדרש שתי פעמים דבר יהושע לפני משה וגער בו. הא׳ במעשה העגל כו׳. שנית בשעה שאמר יהושע אדני משה כלאם. הודיעו לנו חז״ל כי בעוד זרח אור פני משה. לא מצא יהושע ידיו עד שהחל אור פני משה לשקוע. אז החל לזרוח פני יהושע. וזהו דבר ה׳ הן קרבו ימיך למות. והתחיל אורו לשקוע כאשר יבואר לפנינו מקרא י״ט. ע״כ השעה מכוין להאציל מרוחך עליו: Look! Your time is approaching to die. Just as the moon only shines when the sun is about to set, similarly, Yehoshua was unable able to shine while Moshe’s light was still shining strongly… Once Moshe’s light began to set, Yehoshua’s light began to shine. This is what the verse means, “Your time is approaching to die,” and therefore it is the right time for you to place your spirit onto Yehoshua.
קרא את יהושע והתיצבו. דבר ה׳ למשה היה בא״מ. וא״כ כך היה להקב״ה לומר. קרא את יהושע והתייצב עמך. והיה משה שולח אחריו. אלא רמז הקב״ה למשה שיקרא הוא בעצמו את יהושע וכדאי׳ בתענית ד״ז רחב״פ רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים כו׳ וזהו דבר ה׳ שיקראהו בעצמו [וכדאי׳ ביבמות דמ״ד וקראו הם ולא שלוחן] ויבאו יחד ויתיצבו בא״מ:
ואצונו. היה במשמע להזהיר על הנהגת ישראל. כלשון דכתיב בס׳ שמות ז׳ במשה ואהרן ויצום על ב״י וגו׳. אבל מלשון המקרא להלן כ״ג ויצו את יהושע ב״נ ויאמר חזק וגו׳ ולא כתיב לאמר כלשון המקרא כ״פ. אלא הצווי הוא דבר בפ״ע. והאמירה דבר בפ״ע. והיינו כמש״כ שהיה כאן הערה מן ה׳ אל יהושע איך לדקדק בקראי ולהעמיד כח תורה שבע״פ. וכך הפי׳ לעיל כ״ד ח׳ כאשר צויתם וע״ש ובס׳ בראשית ויצו ה׳ אלהים על האדם וגו׳ ע״ש. אלא דשם הוא בענין א׳ במה שאמר מכל עץ הגן וגו׳ צוה דברי קבלה היינו שבע מצות. וכאן היה הצווי דבר בפ״ע לדקדק בכה״ת. ויאמר חזק ואמץ בהנהגת ישראל:
וילך משה ויהושע. מבואר שלא שלח משה אחריו שיבא לא״מ. אלא הלך בעצמו ליהושע וקראו והלכו יחדיו לא״מ: