ושב ה׳ אלהיך. משורש השבה:
את שבותך. עיקר הגולה ששמה עיקר ישוב ישראל:
ורחמך. שיתן בלב אוה״ע שיאהבוך. וכן משמעות שורש רחם בכ״מ כמש״כ לעיל י״ג ח׳ והכי אמר ישעיה הנביא והיו מלכים אומניך וגו׳ והביאו את כל אחיכם מנחה לה׳ וגו׳:
ושב. משורש שוב מול את ב״י שנית. היינו עוד הפעם והכי ת״א ויתוב וא״כ הוא פועל עומד לעצמו כ״י. ומזה הוציאו חז״ל דשב הראשון גם כן הוא לעצמו. מש״ה דרשו במגילה דכ״ט והשב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב״ה שב כ״י פי׳ דדבר הלמד מסיפא דקרא דמשמעות ושב הוא לעצמו:
וקבצך מכל העמים. אחר שישוב עיקר הגולה מן הגוים. ישוב ה׳ לקבץ מן העמים אשר הפיצך ה׳ שמה מעט מעט. וכ״כ הרמב״ן בפי׳ על שה״ש עה״פ האלף לך שלמה. שמתחלה יהי׳ קצת קבוץ גליות ע״י רשיון המלכיות ואח״כ יוסיף ה׳ ידו שנית כדכתיב ושב וקבצך וגו׳: And gather you from all of the nations: After the main exile returns from the nations, the Lord will return to gather the small pockets among the nations where the Lord scattered you. Likewise did Ramban write 1 in his commentary on Song of Songs (8:12), "you may have the thousand, O Solomon" - that at first, there will be a partial gathering of the exiles with the permission of the governments. And afterwards, the Lord will bring back His hand a second time, as it is written, "and He will return and gather you."