כי המצוה הזאת. א״א לפרש על כלל מצות שבתורה דלשון מצוה הזאת משמע שמדבר בה עתה. וגם א״כ אינו מובן עיקר הפרשה שאומר שלא נחשוב שקשה לקיים המצות כמו שהיא בשמים ומעבר לים אלא היא קלה מאוד. והרי אפילו אדם אינו אומר לחבירו אל תחשוב כך אלא כך אלא בדבר שהדעת טועה וראוי לחשוב כן מכש״כ המקרא. וגם א״כ מהו בפיך אלא קאי על פרשה הקודמת דמסיים בשתי מצות היינו עיון תורה ודקדוק בה ובתשובה מאהבת ה׳ וע״ז קאי כי המצוה הזאת. על הראשונה מבואר בדברי חז״ל בעירובין דנ״ה לא בשמים היא אלו היה בשמים היה לנו להביא סולמות כו׳. והכי איתא שם עוד דנ״ד רי״צ אמר מהכא כי קרוב וגו׳ ע״ש ובש״ר פמ״ז מפרש כי על פי הדברים האלה שתהא יגע בהם בפיך וכה״א בפיך ובלבבך לעשותו. ויבואר לפנינו הא מיהא פשוט לחז״ל דקאי על עיון תורה. ועל השניה מבואר בפי׳ הרמב״ן והספורנו דקאי על מצות תשובה. אמנם המה ז״ל פירשו דקאי על המקרא והשבת אל לבבך וגו׳ ושבת עד ה׳ אלהיך וגו׳ וזה אינו סמוך למקרא דילן. [ובאמת שיטת הרמב״ם בהל׳ תשובה דאין מ״ע לתשובה אלא כשהאדם שב מעונותיו יתודה על חטאיו וממקרא אחר] וגם אינו מובן היאך הדעת טועה שהיא קשה שהודיע המקרא שאינו כן אלא קאי על הא שסיים המקרא כי תשוב וגו׳ דהיינו תשובה מאהבה ויבואר לפנינו. ומתחלה נבא לפי׳ חז״ל ואמר הכתוב שהיה עולה עה״ד דמן הנמנע לעמוד על דקדוקי התורה כאשר היא באמת עמוקה מני ים. ומש״ה כתיב בחכמי אוה״ע לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. שהכוונה לעמוד על דקדוקי דבר ה׳ כמו שביארנו ע״פ מדרשי חז״ל בפ׳ ויקרא י״ח ה׳ דאפילו יהיה בר שכל עמוק מאד מן הנמנע לעמוד על דקדוק ד״ת. וא״כ איך ימצא אדם מישראל רצון וחשק לעמוד על עיונה ש״ת מש״ה אמר הכתוב שלא נפלאת היא ממך. מישראל אינה נפלאת ולא רחוקה. ושתי לשונות הללו הוא משום שיש דבר שקשה לעמוד עליו מחמת עומק המושג. למעלה משכל האדם וע״ז אמר לא בשמים היא וגו׳. וע״ז אמר כאן לא נפלאת היא ממך. מ״מ ממך אינה נפלאת. ויש דבר שקשה לעמוד משום העדר ידיעה וקבלה מרב וצריך לכתת רגלים לילך לרב לדעת. ע״ז אמר ולא מעבר לים היא וגו׳ וע״ז אמר כאן לא רחוקה היא ממך אינה רחוקה וכאשר יבואר עוד. והטעם ע״ז הוא מבואר בבכורות ד״ח ששאלו סבי דבי אתונא לריב״ח ההוא גברי דאזיל ובעי איתתא ולא יהבי לי׳ מאי חזי דאזיל היכי דמדלי מני׳ שקל סיכתא ורצה לתתאי ולא על לעילאי ועל אמר האי נמי בת מזלי׳ ובל״ס שלא שאלו חכמי אתונא פטומי מילי כי אם דברים העומדים ברומו של עולם השייך להבדל ישראל לאוה״ע. ובאו להוכיח דדעת ישראל קלה מכל אוה״ע שהרי בשעה שהקב״ה נתן תורה אזיל לפארן ואדום ולא קבלוה ובא לישראל וקבלוה. והיאך אפשר דישראל במעלה מחכמתם וביקרותם מאוה״ע. והשיב ר״י דודאי חכמו ויקר ערכם אלא שאוה״ע אינם בר מזלי׳ דתורה וישראל המה בני מזלא וכדאיתא בזוה״ק דישראל ואורייתא חד ר״ל דשורש נשמת ישראל אחוזה בשורש נשמת התורה. והיא הסיבה שנמשלה לאשה לישראל בכ״מ. והיא נמצאת אך לאישה בכל שעה וכדאיתא בסנהדרין דצ״ט עה״פ נפש עמל עמלה לו הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר ויבואר לפנינו: