כי אתם וגו׳. עד מקרא כ״א. הוא ענין בפ״ע הנוגע להברית אשר כרת עם ישראל באשר א״א שיהא הברית קיים אם לא ברצון שני הצדדים. והנה יש לחקור אולי יש מסרבים ע״ז הברית מעט או הרבה. וביאר במקראות הללו שלא יועיל כמו שיבואר אכן אלו היה הברית רק על ע״ז לא היה למשה רבינו להאריך בדברים ולפרש פן יש אנשים שרוצים לעבוד עבודת כוכבים אלא פן יש בכם וגו׳ אשר לבבו פונה היום מעם ה׳ אלהינו והי׳ בשמעו את דברי האלה וגו׳. וידוע שהענין אשר הוא פונה הוא ע״ז שעל זה נכרת הברית. אבל באשר באמת נכרת זה הברית גם על קיום ת״ת בכלל. וא״כ יש מקום לומר כי אם יהי׳ לבב אחד מישראל פונה היום שלא להיות עסוק בתורה ושלא להקים אותה ברבים יהי׳ בעונשין הללו ובאמת אין העונש הנורא ע״ז הפרט אלא אם כל ישראל מסרבים להפר ת״ת ח״ו. דאז אבדה הארץ ואומלל כל היושב בא״י אבל אם איזה יחידים מסרבים בזה אין עונשו גדול כל כך שהרי אין קיום התורה בטל בזה. מש״ה פירש משה דעונש על היחידים המסרבים אין אלא ע״ז הפרט של ע״ז והחל להקדים מה שיש לחוש באשר כי אתם ידעתם מכבר ענין ע״ז אשר הי׳ במצרים ובגוים אשר עברתם הן המה אדום ומואב: