ויצו משה וגו׳. כבר ביארנו דפרשה הקודמת היתה פתיחה לברית הבא. שנקרא ברית שבערבות מואב. והן הברכות והקללות. וא״כ היה למשה רבינו להתחיל והיה אם שמוע תשמעו וגו׳. אבל באשר שזה הברית נשנה עוד הפעם בהר גרזים והר עיבל מפי הלוים. ע״כ סידר משה רבינו עפ״י ה׳ סדר מעשה ה״ג וה״ע. דשם מתחלה כתבו על האבנים ואח״כ אמרו בו״ק כדאי׳ במס׳ סוטה דל״ו. וכן עשה משה רבינו בע״מ הזהיר תחלה על מעשה האבנים ואח״כ כרת הברית. וי״ל עוד דלפנינו יבואר דכריתת ברית שבהר גרזים והר עיבל היה שאז נבחרו להיות לאור גוים. והיה התחלה לזה כתיבת האבנים ובנין המזבח והשלמים. ולזה התכלית הגיע התוכחה והפזור הרב של ישראל כאשר יבואר. מש״ה הקדים משה רבינו ענין האבנים לכריתת ברית של התוכחה:
וזקני ישראל. לא הסכין משה רבינו לדבר לישראל בצירוף אחרים. רק כאן. בשביל דבבואם לידי מעשה הר גרזים וה״ע אחר פטירת משה. יהיו המה המדברים אלו הדברים. ע״כ צירף משה כאן אותם עמו:
את העם. היינו המון ישראל שאין בהם כח ללמוד ולדקדק בתלמוד שעליה תסוב הברית. מכ״מ עליהם לראות שיהי׳ נשמר כל המצוה במעשה. והיינו והיה ביום אשר וגו׳: