אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. פרש״י אין לך אלא כהן שבימיך. ותמה ע״ז הרמב״ן ז״ל מה זה שייך מצות בכורים לחשיבות הכה״ג. ונראה לבאר עפ״י לשון הכתוב דבסמוך הגדתי היום לה׳ אלהיך. ולשון אלהיך אינו מדויק. והרי אלהינו מיבעי. אלא ע״כ הכונה באשר בזכות בכורים באה ברכה בשפע. וכדאי׳ בתנחומא פ׳ תבוא דמש״ה הזהיר הכתוב על הבאת בכורים משבעת המינים. כדי שיתברך שבעת המינים. ודומה לקרבן שמרבה ברכה כמו שביארנו בכ״מ. אמנם הקרבן בא לריח ניחוח על המזבח. משא״כ בכורים הבא לכהנים וממון בעלים הן. ומכ״מ ה״ז דומה לקרבן. באשר המה ת״ח נהנים מפירותיו. ואכילתם דומה לאכילת מזבח. והיינו שאמרו חז״ל כל המביא דורון לת״ח כאלו הקריב בכורים. והיינו לשון האיש הגדתי היום לה׳ אלהיך. שבזכותך ובהשגחת ה׳ עליך לטובה. זכיתי לבוא אל הארץ וגו׳. בשביל זה כתיב אשר יהיה בימים ההם. לא תאמר דרק זכות כהן שהוא צדיק כמו אהרן ואלעזר. מועיל לברכה. משא״כ כהן שאינו צדיק גדול. ע״כ כתיב בימים ההם. שהצדיק לפי הדור:
הגדתי היום. בזה שהבאתי הבכורים. הגדתי שאני מכיר הדבר כי באתי אל הארץ וגו׳: